ידידי, השאלה החשובה ביותר שאדם יכול לשאול נשאלה ביום שבו נולדה הקהילה. האנשים ששמעו את האמת נדקרו בלבם, ויזעקו, מה נעשה? לא נאמר להם פשוט להרגיש משהו, או לומר תפילה ואחר כך להמשיך לחיות כפי שהיה קודם. ניתנה להם תשובה שיש בה פתח, ולפתח היה סף לחצות. האמינו — בכל לבבכם — כי ישוע המשיח מת בעד חטאיכם וקם מן המתים, כי האמונה באה מתוך שמיעת דבר האלהים. שובו — סורו מחטאתכם בכל לבבכם. הטבלו בשם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם — נקברים עמו, ונעורים לחיות חיים חדשים. קבלו את מתנת רוח הקדש — כי כל מי שאין בו רוח המשיח איננו שלו. ואחר כך אל תעצרו בפתח: המשיכו בתורת השליחים, בבציעת הלחם, ובתפילות; הישארו דבוקים בו כשם שהזמורה דבוקה בגפן; והחזיקו מעמד עד הקץ — כי הישועה מתחילה באמת, נמשכת באמת, ומסתיימת באמת. תפילה היא התחלה טובה, ואתם יכולים להתפלל אותה בשעה זו ממש; אך הקשיבו לכל מה שהשליחים השיבו, ועשו זאת, ותושעו. זוהי הדרך פנימה. חִקְרוּ אותה בעצמכם, והתהלכו בה.
שלוש שאלות שמחקר זה עונה עליהן:
1. כאשר העם נדקרו בלבם וזעקו, מה נעשה, כיצד ענו השליחים?
הקישו על „המקרא מדבר” מתחת לכל פסוק כדי לראות את חקר המילים, מקומות נוספים בכתובים והערות.
מעשי השליחים 2:36לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃ (37) ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃
(המחשבות האישיות שלי — הגאולה וסליחת החטאים הן בו. זו הסיבה שאנו נטבלים אל תוכו: הדם המטהר אותנו, והסליחה שהוא קונה, נמצאים באותו האחד שאליו אנו נטבלים.)
4.ישעיהו 52:14כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃
8.מתי 27:28ויפשיטו אותו את בגדיו ויעטפהו מעיל שני׃ (29) וישרגו קצים ויעשו עטרת וישימו על ראשו וקנה בימינו ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמר שלום לך מלך היהודים׃ (30) וירקו בו ויקחו את הקנה ויכהו על ראשו׃
(מחשבותיי האישיות — קרא זאת לאיטך, ודע שזה היה בעבורך. הפנים שיצרו את הכוכבים עוותו עד בלי היכר. הגב הנושא את כל הדברים נפתח ברצועה. הידיים שרפאו את המצורע נוקבו בברזל. עצמותיו בלטו למספר. הזיעה נטפה כדם לפני שהוכה מסמר אחד. הוא לא נוצח בכוח: הוא נתן את גבו מרצונו; הוא לא הסתיר את פניו. כל חבורה הייתה חטאך המושם עליו, כל פצע היה עוונך, כל טיפה הייתה חובך. וכאשר נשלם הדבר, דם ומים זרמו מצדו — הדם לכבס אותך, והמים לקבור אותך בו. אז כאשר נאמר לך לשוב ולהיטבל, אין מבקשים ממך לעשות דבר קשה. מבקשים ממך לקבל, על ברכיך, את מה שעלה לו בכל אותו מחיר.)
3.במדבר 21:8ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי׃ (9) ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי׃
4.יוחנן 3:14וכאשר הגביה משה את הנחש במדבר כן צריך בן האדם להנשא׃ (15) למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃ (16) כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃
כשם שמשה הרים את הנחש --> כך צריך בן האדם להירום --> כל המאמין בו לא יאבד, כי אם יהיו לו חיי עולם.
(מחשבותיי האישיות — הַנח שני אלה זה לצד זה ותן להם ללמד. במדבר, אנשים גוססים לא נצטוו להרוויח מרפא. נאמר להם להביט, באמונה, אל מה שאלוהים הרים על מוט — והם חיו. ישוע אומר שאותו מוט היה תמונה של צלבו שלו. האמונה היא המבט. לפני שאדם חוזר בתשובה על משהו, או מציית למשהו, עליו תחילה להביט בכל לבו אל מי שהורם, ולבטוח בו. ושים לב לאברהם: הוא האמין, ואלוהים חשב זאת לו לצדקה — לפני התורה, לפני כל טקס. האמונה היא היכן שהכול מתחיל. אך שים לב כמה מהר האמונה עוברת אל הציות בפסוקים הבאים — באותו לילה, באותה שעה.)
5.אל הרומיים 10:8אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים׃ (9) כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע׃ (10) כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה׃
8.מעשי השליחים 16:29וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא׃ (30) ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה עלי לעשות למען אושע׃ (31) ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך׃ (32) ויגידו לו את דבר יהוה ולכל אשר בביתו׃ (33) ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את חבורתיהם וימהר להטבל הוא וכל אשר לו׃
(מחשבותיי האישיות — רק פעמיים בכל התנ"ך נשאלת שאלה זו במדויק בקול רם: כאן בכלא בפיליפי, ובפנטקוסט במעשי השליחים ב'. הצב את שתי התשובות זו לצד זו. הקהל בפנטקוסט כבר שמע וכבר האמין — לכן נדקרו בלבם — ולכן פטרוס התחיל בשלב הבא: שובו בתשובה והיטבלו. הסוהר לא ידע דבר עדיין, לכן פולוס התחיל בשלב הראשון: האמן — ואז דיבר אליו את דבר האדון, ובאותה שעה בלילה נטבל האיש. שתי התחלות, דרך אחת. האמונה אינה מתחרה בטבילה, והטבילה אינה מתחרה באמונה; האמונה היא הלב הנשמע, ואותה שעה מספיקה.)
9.אל העברים 11:6ובלי אמונה לא יוכל איש להיות רצוי אל האלהים כי כל הקרב אליו צריך להאמין כי יש אלהים וגמול הוא משיב לדרשיו׃
מעשי השליחים 2:38ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃ (39) כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃
מילות מפתח יווניות⚑ G859 aphesis — סליחה · ⚑ G907 baptizo — התטבל · ⚑ G3340 metanoeo — לחזור בתשובה
(מחשבותיי האישיות — אל תחשבו שזוהי מילה קטנה, שנאמרת פעם אחת ותם ונשלם עניינה. שׁוּבָה, ומילים כמוה, מהדהדות בכל התנ"ך ובברית החדשה מאה שתים־עשרה פעמים — ארבעים ושש בתנ"ך, ושישים ושש בברית החדשה. מן הנביאים הקוראים שׁוּבוּ, שׁוּבוּ, עד יוחנן הקורא שׁוּבוּ, עד האדון עצמו, עד השליחים, עד המשיח המקום שקם לתחייה הכותב לקהילות — קול אחד עובר מבראשית ועד ההתגלות: שׁוּבוּ. אלוהים לא חדל אף פעם לקרוא לבני האדם לכך. ואיש אינו רשאי לחדול מלעשות זאת.)
6. הִטָּבְלוּ אֶל הַמָּשִׁיחַ לִסְלִיחַת חֲטָאִים
1.מעשי השליחים 22:16ועתה למה תתמהמה קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשמו׃
(המחשבות האישיות שלי — הנה אותה האמת המצוירת לפני זמן רב. נעמן היה איש גדול, ומצורע, ונאמר לו לעשות דבר קטן: לרדת ולרחוץ בירדן שבע פעמים, ולהיטהר. הוא כעס, וציפה למחווה גדולה, וחשב שנהרות ארצו טובים ממי ישראל — כשם שאנשים עדיין נכשלים במצווה פשוטה כזו. אך לא מי הירדן הם שריפאו אותו; אלא שמיעת דבר האלהים במים אשר האלהים קבע בשמם. הוא ירד וטבל שבע פעמים, ובשרו שב כבשר נער קטן. כך נולד אדם מחדש: לא במאמץ גדול משלו, אלא בירידה בציות, ובעלייה כילד חדש, וטהור.)
5.מרקוס 16:16המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא יאמין יאשם׃
8.אל טיטוס 3:4אמנם כאשר נגלה נעם אלהים מושיענו ורחמנותו אל האדם׃ (5) אז לא בגלל מעשי הצדקה אשר עשינו הושיע אתנו כי אם מתוך חסדו על ידי טבילת התולדה השניה וחדוש רוח הקדש׃
חסד אלהים מושיענו ואהבתו נגלו --> לא מתוך מעשי צדקה --> כי אם ברחמיו הושיע אותנו על ידי רחיצת הלידה מחדש.
9.אל האפסים 2:8כי בחסד נושעתם על ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת כי מתת אלהים היא׃ (9) לא מתוך המעשים שלא יתהלל איש׃ (10) כי פעל אלהים אנחנו נבראים במשיח ישוע למעשים טובים אשר הכין האלהים מקדם למען נתהלך בהם׃
כי בחסד נושעתם על ידי האמונה = מתת אלהים --> לא מתוך מעשים, למען לא יתהלל איש --> כי מעשה ידיו אנחנו, נבראים במשיח ישוע למעשים טובים.
(מחשבותיי האישיות — יש להחזיק בשתי האמיתות הללו יחד, ואין כל סתירה ביניהן. החסד הוא המתנה; האמונה מקבלת אותה; והטבילה אינה מעשה הקונה דבר, לא יותר משנעמן קנה את ריפויו בטבילתו בנהר, או הגוססים קנו את חייהם בהביטם בנחש הנחושת. אלוהים סיפק את הכול; האדם רק מציית ומקבל. האיש העולה מן המים אין לו במה להתפאר — הוא נקבר, ואלוהים הקימו. נאמר לעיל על פטרוס א 3:21, וזה נכון גם כאן: זה לא המים, וזה לא מעשי ידינו. זהו חסד, המתקבל דרך ציות האמונה. והפסוק הבא ממש אומר למה משמשים המעשים: לא היסוד לישועה, אלא פריה — אנחנו מעשה ידיו של אלוהים, שנבראו מחדש במשיח ישוע כדי שנלך במעשים הטובים אשר הכין מראש למעננו. איש אשר מציית לציווי לא קנה את המתנה, ואיש הקורא לכך קנייה לא הבין את הציווי.)
10.אל טימותיוס א 1:13אתי אשר מלפנים הייתי מגדף ומרדף ומחרף אבל רחמתי כי עשיתי מבלי דעת באין אמונה׃
(מחשבותיי האישיות — שימו לב מי חטאיו נמחו בציות הזה. שאול מטרסוס רדף את דרך המשיח עד מות. הוא אסר אנשים ונשים וגרר אותם לבית הכלא, מגדף ורודף את עם האלוהים. האדון עצמו פגש אותו בדרך, הפילו לארץ, ודיבר אליו מן השמים. וְעִם כָּל זֹאת, שלושה ימים אחר כך, נשלח חנניה לומר: קום והיטבל, ומחה את חטאיך, בקראך בשם האדון. אם האור בדרך לדמשק לא מחה את חטאי שאול, אך מי הציות מחו אותם, אזי אל יעלה על דעת איש כי חטאיו שלו מוסרים בדרך קלה יותר מזו שנתן האלוהים לגרוע שבחטאים.)
7. קַבֵּל אֶת מַתְּנַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ
1.מעשי השליחים 19:5ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון׃ (6) ויסמך פולוס את ידיו עליהם ויבא עליהם רוח הקדש וימללו בלשנות ויתנבאו׃
4.אל האפסים 1:13ואשר גם אתם נטועים בו אחרי שמעכם דבר האמת את בשורת ישועתכם ואשר בו כשהאמנתם גם נחתמתם ברוח ההבטחה רוח הקדש׃ (14) כי זה ערבון ירשתנו לפדות לו עם סגלה לתהלת כבודו׃
(המחשבות האישיות שלי — רוח הקודש איננה גמול השמור למעטים נבחרים. הוא חוֹתָם המלך על אלה השייכים לו, וה-עֵרָבוֹן — החלק הראשון של הנחלה המשולם מראש — לאות שאתה שייך לו עד יום הפדיון. על כן השאלה עומדת בפשטות, ויש לשאול אותה: קיבלת אתה את רוח הקודש? כי הדבר אומר זאת בבירור: כל מי שאין לו רוח המשיח, איננו שלו. מכתב בלי חותם איננו מכתב המלך. אדם בלי הרוח איננו עדיין של המשיח. בַּקֵּשׁ אותו עד אשר תהיה לך.)
1.מעשי השליחים 2:41ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃ (42) ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃
מילות מפתח יווניות⚑ G4342 proskartereo — המשך בהתמדה
2.מעשי השליחים 2:46ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃ (47) ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃
המשכה יומית בלב אחד --> וַיהוה הוֹסִיף יוֹם יוֹם לַקָּהָל אֶת הַנּוֹשָׁעִים.
3.אל הקורינתים א 11:23כי כה קבלתי אנכי מן האדון את אשר גם מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר נמסר בו לקח את הלחם׃ (24) ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו זאת לזכרוני׃ (25) וכן גם את הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו זאת לזכרוני בכל עת שתשתו׃ (26) כי בכל עת שתאכלו את הלחם הזה ותשתו את הכוס הזאת הזכר תזכירו את מות אדנינו עד כי יבוא׃
(המחשבות האישיות שלי — שימו לב כמה פעמים המילה אומרת יום־יום. הם התמידו יום־יום. הם בצעו את הלחם מבית לבית. הם עודדו איש את רעהו יום־יום. זו אינה דת של שעה אחת ביום ראשון, ושעה אחת באמצע השבוע — מושב שמתחמם פעמיים, ושאר החיים שייכים לאדם עצמו. הקהילה הראשונה חיה זאת בכל יום, יחד, והאדון הוסיף עליהם יום־יום את הנושעים. אמונה המונחת בצד עד למפגש הבא היא אמונה המתקשה על־ידי מרמת החטא. הוא אינו מבקש ביקור. הוא מבקש חיים.)
9. עֲמֹד בַּמָּשִׁיחַ — הַתְמֵד בָּאֱמוּנָה
1.יוחנן 15:4עמדו בי ואני בכם כאשר השריג בל יעשה פרי מאליו אם לא יעמד בגפן כן גם אתם אם לא תעמדו בי׃ (5) אנכי הוא הגפן ואתם השריגים העמד בי ואני בו הוא יעשה פרי לרב כי בלעדי לא תוכלון עשות מאומה׃
(מחשבותיי האישיות — שימו לב מה עושה האדון עם הפושרים. לא רק הקרים, אלא גם הפושרים — מי שיש לו די דת כדי להיות בנוח, ולא די כדי להיות חי — אותו הוא יקיא מפיו. להישאר דבוק בו אין פירושו להיתלות בחוט דק, חם ביום ראשון וקר כל השבוע. פירושו לבעור. מוטב חם, הוא אומר, או אפילו קר, מאשר אותו דבר אמצעי המגעיל אותו. הישארו בו, ותנו לו לשמור עליכם בוערים עד הסוף.)
9.יוחנן 10:27צאני תשמענה את קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה׃ (28) ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא יחטף אתהן מידי׃ (29) האב אשר נתנן לי גדול הוא על כל ואיש לא יחטף אתהן מיד האב׃
12.פטרוס ב 2:20כי אחרי המלטם מטמאת העולם בדעת אדנינו ומושיענו ישוע המשיח אם שבו והטבעו בתוכן ונכבשו אחריתם תהיה רעה מראשיתם׃ (21) טוב היה להם לא לדעת את דרך הצדקה מאשר ידעהו ונסגו אחור מן המצוה הקדושה המסורה להם׃ (22) ויקר להם כאשר יאמר משל האמת הכלב שב על קאו והחזיר עלה מן הרחצה להתגלל ברפש׃
שוב נסתבכו בו ונכנעו לו --> אחריתם גרועה מראשיתם --> הכלב שב אל קיאו + החזירה אשר רחצה שבה להתגולל ברפש.
13.מתי 7:22והיה ביום ההוא יאמרו רבים אלי אדנינו אדנינו הלא בשמך נבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו גבורות רבות׃ (23) אז אענה בם לאמר מעולם לא ידעתי אתכם סורו ממני פעלי האון׃
(המחשבות האישיות שלי — תינוק במשיח עשוי לשלוח את ידו אל האש אפילו אחרי שהאב אמר לא. זהו המעד של ילד שעדיין לומד, והאב יודע זאת. בן או בת בוגרים צריכים לדעת טוב יותר. אך הנה הרחמים שבדבר: אפילו כשאנו חוטאים, איננו מושלכים החוצה. יש לנו פרקליט — ישוע המשיח הצדיק — אשר חי לעולם ותמיד ומדבר אל האב בעדנו. כן, אנו קמים שוב. הצדיק שבע יפול וקם. אנו בוחנים את עצמנו, מתוודים על מה שעשינו, פונים מזה, וחוזרים אל עסקי אבינו, ומשאירים את העבר מאחור — כי אלוהים הרחיק את חטאינו כרחוק מזרח ממערב, ואינו זוכר אותם עוד.
אך אל תעשו מהרחמים האלה תואנה. יחזקאל מציג את הצד השני: צדיק אשר שב מצדקתו ומת בחטאו לא יינצל בזכות הצדקה שהייתה לו פעם. פטרוס מציג את אותה תמונה בברית החדשה, והוא מצטט את המשל הישן כדי לעשות זאת: כלב ששב אל קיאו, חזיר רחוץ ששב אל הרפש — מישהו שנמלט מטומאת העולם על ידי הכרת האדון, ואחר כך שב לתוכה, במצב גרוע יותר בסופו מאשר בתחילתו. וישוע אומר לאלה שעשו רשע בשמו, "לא הכרתי אתכם מעולם".
עתה אחזו בשתי החדות של החרב הזאת, ואל תקהו אף אחת מהן. האדון אומר שאיש לא יוכל לחטוף את צאנו מידו — לא אויב, לא כוח, לא אדם. אותה ביטחה היא אמיתית, וזו אחיזתו המחזיקה, לא אחיזתנו. אך הביטו כיצד הוא מתאר את הצאן ההם: הם שומעים את קולו, והם הולכים אחריו. המילה לעולם לא מציגה כבשה הנחטפת מידו; היא מציגה את הרחוץ הפונה והולך חזרה אל הרפש, ברצונו החופשי. הכתובים מחזיקים בשני אלה — היד שלא ניתן לפרוץ, והאזהרה לא לסור — והם לא מתמזגים לכלל נוסחה קלה אחת, ולכן גם אנחנו לא נעשה כך.
אל תתייאשו כשאתם נופלים: הפרקליט אמיתי, והדרך חזרה הביתה פתוחה. אל תניחו שתוכלו לשוב חופשי כאוות נפשכם: האזהרה אמיתית גם היא. פלו, אך קומו. קומו, והחזיקו מעמד עד הסוף.)
11. הישמרו — שמעו לשליחים, והיזהרו מבשורה אחרת
1.יוחנן א 4:6ואנחנו מאלהים הננו היודע את האלהים ישמע אלינו ואשר איננו מאלהים לא ישמע אלינו בזאת נכיר את רוח האמת ואת רוח התועה׃
2.אל הגלטים 1:8אבל גם אנחנו או מלאך מן השמים אם יבוא לבשר אתכם בשורה מבלעדי זאת אשר בשרנו אתכם חרם יהיה׃ (9) כמו שאמרנו כבר כן אמר עתה עוד הפעם איש כי יבשר אתכם בשורה מבלעדי אשר קבלתם חרם יהיה׃
(מחשבותיי האישיות — שימו לב היטב: אם מה שאנו מאמינים אינו מתאים למה שהשליחים הכריזו, אזי אנחנו הטועים, לא הם. הם ראו אותו, ושמעו אותו, ונשלחו על ידו. כל השומע לאלוהים שומע להם. להעמיד מורה מעל השליחים פירושו להקשיב לרוח התעייה.)
3.יהודה 1:3אהובי בהשתדלי לכתב אליכם על דבר התשועה האחת לכלנו חובה היא בעיני לזרזכם במכתב אשר תלחמו לאמונה המסורה פעם אחת לקדושים׃ (4) כי התגנבו לבוא מקצת אנשים הכתובים מאז למשפט הזה אנשי רשע ההפכים את חסד אלהינו לזמה וכפרים באלהים המשל היחיד ובאדנינו ישוע המשיח׃
(המחשבות האישיות שלי — אפילו בימי השליחים עצמם, היו שהתגנבו ועיוותו את ההוראה. כמה יותר בזמננו, כאשר רוב מה שמלמדים הוא חדש, אין לו שורש בדבר הישן, ואינו מטופל כשורה. דבר אינו נכון בשל היותו מאמן ידי אנשים רבים, ולא בשל היותו ישן בפי בני אדם. הוא נכון רק אם הוא מתאים למה שהשליחים מסרו.)
אל טימותיוס ב 4:3כי בוא תבא העת אשר לא יכילו את הלקח הבריא כי אם כאות נפשם יקבצו להם מורים לשעשעי אזנים׃ (4) ויטו אזניהם מן האמת ויפנו אל ההגדות׃
(המחשבות האישיות שלי — וזאת בדיוק אותה שעה: אנשים שלא יישאו תורה בריאה, אלא יאספו להם מורים לפי התאווה, כל מי שיגרד את אוזניהם, ויגידו להם את מה שהם רוצים לשמוע. אדם יכול לבנות לו בית שלם של מורים, כולם מסכימים איתו, וכולם טועים. האמת מעולם לא הוכחה על ידי רוב, מעולם לא נעשתה אמת בזכות מספר המאמינים בה, ומעולם לא התכופפה כדי לרצות את האוזן. סור מן האמת, ואתה מוסב — הדבר עצמו אומר זאת — אל האגדות.)
6.אל טימותיוס ב 2:15היה שקוד להתיצב נאמן לפני אלהים וכפעל אשר לא יבוש המחלק על נכון דבר האמת׃
(מחשבותיי האישיות — אין אנו חופשיים לבחור ולברור מבין דבריו של אלוהים, לשמור את הקלים ולהותיר את הקשים. האדם חי על פי כל דבר ודבר. להוסיף עליו, או לגרוע ממנו, פירושו להימצא כוזב לפני האלוהים אשר דיבר אותו.)
12. הַדֻּגְמָה שֶׁל הַגַּנָּב עַל הַצְּלָב
(מחשבותיי האישיות — הנה האבן היחידה שרבים משעינים עליה את כל טענתם: הגנב הגוסס ניצל, כך הם אומרים, והוא מעולם לא נטבל; לכן הטבילה אינה הכרחית. הבה נשקול זאת כעת לאור הדבר, ונראה על מה זה באמת עומד.)
1.לוקס 23:40ויען האחר ויגער בו לאמר האינך ירא את האלהים בהיותך בעצם הענש הזה׃ (41) והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא עשה מאומה רע׃ (42) ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך׃ (43) ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן עדן׃
3.מרקוס 1:4ויהי יוחנן טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים׃ (5) ותצא אליו כל ארץ יהודה ובני ירושלים ויטבלו כלם על ידו בנהר הירדן מתודים את חטאתם׃
ישוע עשה וְהִטְבִּיל תַּלְמִידִים רַבִּים יוֹתֵר מִיּוֹחָנָן.
(מחשבותיי האישיות — שקלו כעת את הגנב לאור זה. המילה לא אומרת אף פעם שהוא לא נטבל. זהו דבר שאנשים מניחים, ולאחר מכן בונים תורה שלמה על ההנחה שלהם. אך הקשיבו למה שהמילה כן אומרת: ירושלים, וכל יהודה, וכל הסביבה של הירדן הלכו ונטבלו, מתוודים על חטאיהם. העם הפשוט והמוכסים נטבלו. הזונות האמינו. רק הפרושים והמלומדים בתורה סירבו, ולא נטבלו. הגנב לא היה פרוש — הוא היה אחד מהעם, פושע, ממש מהסוג שנהר אל טבילת התשובה של יוחנן. ועל הצלב הוא עשה את הדבר עצמו שלמענו נועדה הטבילה: הוא התוודה על חטאו — אנו מקבלים את מה שמעשינו ראויים לו. הוסיפו לכך את העובדה שתלמידיו של האדון עצמם הטבילו אנשים רבים אף יותר מיוחנן, בכל אותה הארץ, במשך יותר משלוש שנים. כך שהאמת היא ההיפך מן התירוץ: המילה אינה מובילה אותנו לגנב שלא נטבל מעולם, אלא לאחד שכמעט בוודאות כן נטבל עם השאר. אלה הנשענים עליו נשענים על אדם שכבר נטהר.)
7.אל העברים 9:16כי במקום שיש דיתיקי צריך לדעת מות מקימה׃ (17) כי רק במות המת תכון דיתיקי ואיננה בתקפה בעוד מקימה בחיים׃
(המחשבות האישיות שלי — ונניח את המקרה הגרוע ביותר, שהוא כלל לא נטבל: גם אז הוא אינו כלל בשבילך. הוא מת לפני שהברית החדשה נכנסה לתוקף. לצוואה אין תוקף כל עוד עושה הצוואה עודנו בחיים, והאדון עדיין לא מת. כך שהגנב התקבל כפי שהיו מתקבלים אנשים בימים הקדומים, לפני שדלת הברית החדשה הזאת נפתחה אי־פעם. והוא היה מסומר לצלב, ידיים ורגליים, ולא יכול היה לרדת כדי להיטבל. אלוהים דורש ציות מן האדם במה שהוא מסוגל לעשותו. מה שאדם גוסס לא יכול היה לעשות אינו תירוץ עבור אדם חי אשר יכול. אינך מסומר לצלב; אתה יכול לציית.)
8.מתי 7:26וכל השמע את דברי אלה ולא יעשה אתם ידמה לאיש בער אשר בנה את ביתו על החול׃ (27) וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויפגעו בבית ההוא ויפל ותהי מפלתו גדולה׃
(מחשבותיי האישיות — כך שכל התירוץ תלוי בהנחה שהמילה מעולם לא הוצהרה. הוא עומד כנגד העדות הברורה שהמילה כן נותנת. זהו בית בנוי על החול, ומפלתו תהיה גדולה. אך הציווי עומד על הסלע, ולא זע ממקומו: שובו, והיטבלו, כל אחד מכם.)
(המחשבות האישיות שלי — אך שמעו גם את זאת ביראת כבוד, ולא בהנחה קלת-ראש שכבר הבנתם הכול. רבים הניחו כך, וטעו. ואנחנו המביאים לכם את המילים האלה איננו טוענים לדעת הכול. אנו עדיין תלמידים, ומוכנים להיתקן על ידי המילה ועל ידי אלה שנשלחו. אך לא נעז לשנות את מה שהשליחים אמרו במפורש. לכן בחנו זאת בעצמכם: אם שגינו, תנו למילה לתקן אותנו. אך היזהרו שלא תוסחו על ידי הקשבה לקולות של אנשים מעל קול שליחי השֶׂה. אנו בוחנים שאלה מסוימת זו בפירוט רב כדוגמה אחת לאופן שבו אתם עדיין יכולים להאמין בדבר מה אף כאשר נראה שהמקרא, על פני השטח, דוחף בחריפות לכיוון ההפוך. עלינו לחלק את המילה בצדק: איננו יכולים להוסיף עליה, ואיננו יכולים לגרוע ממנה.)
התפילה לקבלו
אלוהים, רחם עלי, חוטא אני. שמעתי את האמת, ולבי נבקע, ואני שואל אותך: מה עלי לעשות? אני מאמין בכל לבי כי ישוע המשיח מת בעדי וקם לתחייה, ואני מודה בפי כי ישוע המשיח הוא האדון. אני שב בתשובה — אני פונה מחטאי אליך בכל לבי. אטבל בשמו לסליחת חטאי, ואיקבר עמו, כדי לחיות חיים חדשים. מלא אותי ברוח קודשך, כי בלי רוח המשיח אינני שלך. שמור אותי: עזור לי להתמיד בתורת השליחים, בבציעת הלחם ובתפילות; עזור לי להישאר מחובר למשיח כשריג לגפן; עזור לי להחזיק מעמד, נאמן עד הסוף. הושיעני, אדוני, והנחה אותי עד תום הדרך. אמן.
מסלול צדדי — אל הגלטים ג:כז ("נטבלתם למשיח") נפתח אל זרע אברהם: "ואם אתם למשיח, אם כן זרע אברהם אתם ויורשים על פי ההבטחה" (אל הגלטים ג:כט).
מסלול צדדי — אל האפסים א:יד ("ערבון הרוח") נפתח אל גאולת הנחלה הקנויה — הנחלה עצמה, והיום שבו ישולם הערבון במלואו.
תשובה זו אינה נשענת על קולו של כותב אחד בלבד. משה, דוד, שלמה, ישעיהו ויחזקאל עומדים בה לצד מתי, מרקוס, לוקס, יוחנן, פאולוס, פטרוס ויהודה, ואיגרת העברים לצידם — שנים-עשר עדים מן הברית הישנה והחדשה, כולם אומרים דבר אחד.
סיום
חזון יוחנן 2:10אל תירא את אשר עליך לסבל הנה עתיד המלשין להשליך מכם לבית המשמר למען תנסו והייתם בצרה עשרת ימים היה נאמן עד מות ואתנה לך עטרת החיים׃
Scripture: Hebrew Bible — Delitzsch New Testament (Public Domain), unpointed Old Testament (Public Domain) — a redistributable edition, looked up exactly and never machine-translated.
Alternate chapter/verse numbering reconciled with STEPBible TVTMS (CC BY 4.0).
Strong's numbering & original-language data: OpenScriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); STEPBible.org — TAHOT/TAGNT/TBESH/TBESG (CC BY 4.0); Robinson-Pierpont Byzantine Majority Text (Public Domain); Strong's dictionary, 1890 (Public Domain).
Typography: Google Noto fonts (SIL Open Font License 1.1).
