שבע מאות שנה לפני שנולד ישוע, נביא אחד כתב מה יִיקָּרֵא הילד הזה. זהו לא שם שהיה נותנים לבן אדם. אינך צריך להאמין בדבר כלשהו כדי לקרוא את המחקר הזה. עליך רק להיות מוכן להתבונן. כמעט כל אדם חי שמע את השם ישוע. הרבה פחות אנשים קראו את מה שהתנ"ך עצמו אומר עליו ושקלו את הדבר בעצמם. בכל מה שאתה מאמין כיום, ובכל מה שלימדו אותך, אין לכך שום חשיבות בעינינו. אנו שמחים שאתה נמצא כאן כדי להרחיב את הבנתך את ישוע מן המקור המקורי. כל פסוק מובא במלואו, כך שתוכל לראות את המשפט כולו ולא חלק ממנו. במקום שבו התנ"ך קובע דבר במישרין, המחקר הזה אומר זאת. במקום שבו מסקנה נובעת מהצבת פסוקים זה לצד זה, המחקר הזה אומר זאת גם כן. שום דבר כאן אינו נשען על דברי אדם כלשהו לבדו. ועתה קרא את מה שהנביא כתב.
עוגן הפתיחה
הקישו על „המקרא מדבר” מתחת לכל פסוק כדי לראות את חקר המילים, מקומות נוספים בכתובים והערות.
ישעיהו 9:6כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃
שבע מאות שנה לפני לידתו של ישוע, נביא כתב שהילד הזה ייקרא אֵל גִּבּוֹר. התינוק ישוע שכב באבוס. קראו את הפסוק לאט. הפסוקים מבטאים את כל המסר של לימוד זה.
1. א. האלוהים שאמר "נעשה" — אלוהים אחד, ויותר מאחד שמדבר
1.בראשית 1:26ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ (27) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
(מחשבותיי האישיות: קרא את בראשית א:26 ובראשית א:27 יחד. אל תרכך את ההבדל בין שני הפסוקים. בראשית א:26 אומר "נעשה" ו"בצלמנו." בראשית א:27 אומר "בצלמו" ו"ברא אלהים," שניהם ביחיד. התנ"ך מציג את שני הפסוקים זה לצד זה ללא התנצלות. התנ"ך פשוט מציג את שניהם.)
2.בראשית 3:22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
(מחשבותיי האישיות: הביטו היטב בישעיהו ו', 8. באותו פסוק עצמו מופיעות שתי הצורות יחד: "אֶת מִי אֶשְׁלַח" ו"מִי יֵלֶךְ לָנוּ". אותו דובר משתמש בצורת היחיד ובצורת הרבים יחד. זו אינה טעות כתיבה, וזה אינו אלוהים המשתמש במילת רבים כדי לתאר את עצמו לבדו. אותה תבנית חוזרת פעמים רבות, בספרים רבים ושונים במקרא, על פני מאות שנים רבות.)
(מחשבותיי האישיות: דברים ו':4 שולט על כל הלימוד הזה. יש אלוה אחד, ואחד בלבד: לא שניים, לא שלושה, לא רבים. כל פסוק בלימוד הזה שהיה עשוי להצביע על אלוה שני נקרא בצורה שגויה, ודברים ו':4 הוא מבחן הבוחן לכך. שימו לב למילה העברית שפסוק זה משתמש בה עבור "אחד." המילה היא אחד. זו אותה מילה המשמשת כאשר ערב ובוקר נקראים יום אחד, אף על פי שיום מורכב משני חלקים, וכאשר איש ואשתו נקראים בשר אחד, אף על פי שהם שני אנשים. התנ"ך בחר מילה עבור "אחד" המאפשרת יותר מאדם אחד בתוכה. בראשית א':26 לאחר מכן מתאר את האלוהים אומר "נעשה.")
6.ישעיהו 45:5אני יהוה ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני׃
(המחשבות האישיות שלי: ישעיהו מ"ה 5 קובע את הצד האחר של האמת הזאת, ומחקר זה לא יימנע ממנה. אלוהים קובע בבירור שאין אלוהים מבלעדיו. כל מה שיתר העמודים הללו ימצאו לא יוכל בשום פנים להוסיף אל אחר. מה שהם באמת ימצאו הוא מוזר וטוב יותר מאל אחר: האל האחד המודיע את עצמו לבני אדם.)
2. B. הַנִּקְרָא מַלְאַךְ יהוה — שֶׁנִּקְרָא גַּם אֱלֹהִים
המילה העברית המתורגמת "מלאך" היא מַלְאָךְ (H4397). מַלְאָךְ פירושו מי שנשלח. מַלְאָךְ נותן שם לשליחות של האדם הנשלח, לא לטבעו של אותו אדם. שימו לב למה שהתנ"ך עושה עם האדם השלוח הספציפי הזה בסיפורים שלהלן.
בראשית 16:7וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור׃ (8) ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת׃ (9) ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה׃ (10) ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב׃
(מחשבותיי האישיות: שני דברים בבראשית ט"ז צריכים לעורר את תשומת לב הקורא. ראשית, זה הנקרא "מלאך יהוה" אומר "והרביתי את זרעך." הוא אינו אומר "יהוה ירבה את זרעך." הוא מדבר כמי שעושה את ההרבייה בעצמו. שנית, כתוב המקרא עצמו, ולא דעתה של הגר, קורא למלאך יהוה הזה "יהוה הדבר אליה." הגר קוראת לאותו אדם עצמו "אתה אל." המספר בספר בראשית מסכים עם הגר.)
4. B2. היד על יצחק — הוא נשבע בעצמו
בראשית 22:11ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני׃ (12) ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני׃
בראשית 22:15ויקרא מלאך יהוה אל אברהם שנית מן השמים׃ (16) ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך׃ (17) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃ (18) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃
(מחשבותיי האישיות: התבונן בשני ביטויים בבראשית כ"ב, 11-18. הביטוי הראשון הוא: "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ מִמֶּנִּי." אברהם הקריב את בנו לאלוהים. הדובר בביטוי זה אומר שהבן לא נחשך מהדובר. הביטוי השני הוא: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה." בימי קדם, אדם נשבע בשם מי שגדול ממנו. מלאך נברא המוסר הודעה בלבד אינו נשבע בעצמו. מלאך נברא אינו חותם שבועה בשם הברית של אלוהים. עברים ו', 13 נותן את הסיבה. עברים ו', 13 אומר שאלוהים נשבע בעצמו. עברים ו', 13 קובע את הסיבה: "כי לא היה לו גדול יותר להישבע בו.")
בראשית 32:24ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃ (25) וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו׃ (26) ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני׃
בראשית 32:28ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃ (29) וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃ (30) ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי׃
כי שרית עם אלהים --> כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי
(מחשבותיי האישיות: הטקסט בבראשית 32 קורא לאדם הזה איש. האיש הזה הנאבק עם יעקב אומר שליעקב יש כוח עם אלוהים. יעקב קורא למקום "פני אל". יעקב אומר שחייו ניצלו. יעקב מבקש מהאיש הזה שם. יעקב לא מקבל שם, אלא רק שאלה בתמורה. זכור את השאלה הבלתי פתורה הזאת בנוגע לשם. אותה שאלה מופיעה שוב, בספר אחר במקרא, מאות שנים לאחר מכן.)
6. B4. הסנה שבער — המלאך אשר הוא אהיה
שמות 3:2וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃ (3) ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה׃ (4) וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃ (5) ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃ (6) ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים׃
(מחשבותי האישיות: שמות ג׳:2 אומר מלאך יהוה. שני פסוקים לאחר מכן, שמות ג׳:4 אומר יהוה, ואלהים. אותו הסנה, אותה האש, ואותו הקול מופיעים בשניהם. המקרא לעולם אינו מתייחס לזה כסתירה. אותו הקול נותן אז את השם אשר ישראל יישאו לעולם: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.)
יוחנן 8:56אברהם אביכם שש לראות את יומי וירא וישמח׃ (57) ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן חמשים שנה ואת אברהם ראית׃ (58) ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא׃ (59) אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף׃
(המחשבות האישיות שלי: שימו את שני המראות זה לצד זה ותנו להבדל ללמד. אצל הסנה, הקול מתוך האש אומר אני הוא. משה מסתיר את פניו אצל הסנה. בבית המקדש, איש עומד לפני קהל ואומר אני הוא. הקהל אוסף אבנים. הקהל לא היה מבולבל בנוגע למה שישוע אמר. הקהל הבין את ישוע במדויק. הקהל שפט את דברי ישוע כראויים לסקילה. שימו לב גם שישוע לא אמר "בטרם היה אברהם הייתי." ישוע אמר אני הוא.)
8. B5. מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ — הַשֵּׁם הַנִּפְלָא
שופטים 13:3וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃
שופטים 13:20ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה׃ (21) ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃ (22) ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃
מלאך יהוה עלה בלהב המזבח --> מות נמות כי אלהים ראינו.
(מחשבותיי האישיות: שלושה דברים בולטים בשופטים י"ג. מנוח מבקש את השם, בדיוק כפי שיעקב עשה בבראשית ל"ב. השם נמנע ממנוח שוב, הפעם עם סיבה מפורשת. המילה העברית שניתנת לאותה סיבה היא פלאי (H6383). תרגום המלך ג'יימס (KJV) מתרגם את פלאי כ"סוד". פלאי פירושו נפלא מכדי להיוודע. פלאי בא מאותו שורש כמו פלא (H6382), המילה המתורגמת "פלא" בישעיהו ט':6, שם הילד שנולד לנו נקרא בשם זה. אותו מלאך ה' עצמו עולה לאחר מכן בלהבת המזבח. מסקנתו של מנוח עצמו אינה "ראינו מלאך". מסקנתו של מנוח היא "ראינו אלוהים".)
יהושע 5:13ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו׃ (14) ויאמר לא כי אני שר צבא יהוה עתה באתי ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו׃ (15) ויאמר שר צבא יהוה אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא ויעש יהושע כן׃
(מחשבותי האישיות: שימו לב לאותה הפקודה, במילים דומות כמעט, הנתונה לשני אנשים שונים, במרחק מאות שנים זה מזה. אצל הסנה, הפקודה יוצאת מן הקול אשר הכתוב הקדוש מכנה אותו יהוה ואלוהים. מחוץ ליריחו, הפקודה יוצאת מפי איש העומד שם וחרב בידו. יהושע נופל על פניו ומשתחווה לאיש הזה. האיש אינו דוחה את ההשתחוויה. השוו זאת עם מה שעושה מלאך נברא ואמיתי כאשר אדם מנסה להשתחוות לו. המלאך אומר: "עַבְדְּךָ אָנֹכִי כְּמוֹתְךָ" (התגלות 19:10), וְ"אֶת־הָאֱלֹהִים סְגֹד" (התגלות 22:9). יוחנן ניסה להשתחוות למלאך פעמיים, ובשתיהן המלאך דחה זאת. איש לא דחה את ההשתחוויה ליהושע מחוץ ליריחו.)
הברית החדשה אומרת, בבירור ושלוש פעמים, כי איש לא ראה מעולם את האלהים האב, ואיש לא יכול לראות את האלהים האב.
שני המשפטים נכונים. האדם שאותו ראו בני האדם בברית הישנה, והאב שאותו לא יכלו בני האדם לראות, אינם אפוא אותו אדם עצמו. יוחנן מציין מי הוא האדם שנראה. הוא אומר שהאדם שנראה הוא הבן המוליד היחיד, הבן אשר בחיק האב, ושבן זה הוציא את האלוהים האב לידי כך שהאלוהים האב יכול להיראות.
[פסוקים המחוברים יחד — אף לא פסוק אחד אומר זאת לבדו]
(המחשבות האישיות שלי: יש להיזהר ולהיות כן בדיוק כאן, כי זו בדיוק הנקודה שבה אדם עלול להתחיל להוסיף על המקרא. מה שנאמר בְּמפורש: הטקסט של הברית הישנה עצמו קורא לשליח הזה יהוה ואלהים, והאנשים שפגשו את השליח הזה אומרים את אותו הדבר. זה אינו מסקנה. זה מה שהמשפטים אומרים. מה שמושג על ידי חיבור פסוקים: שהאדם הנראה הספציפי הזה הוא במיוחד הבן. אף פסוק בודד אינו אומר "מלאך יהוה בבראשית ט"ז הוא ישוע." המסקנה הזו מושגת על ידי הצבת יוחנן א׳:יח, יוחנן ה׳:לז, ו-א׳ טימותיאוס ו׳:טז לצד תיאורי הברית הישנה ושאילת מי נראה. זו הסיבה שהתגית נמצאת שם, והתגית נשארת שם.)
(המחשבות האישיות שלי: מלאכי ג׳:א׳ נוקב בשמם של שני שליחים בפסוק אחד. שליח אחד הולך לפני כדי לפנות את הדרך. השליח האחר נקרא "האדון" ו"מלאך הברית". שליח שני זה הוא הבא אל היכל האדון עצמו. מרקוס פותח את בשורת מרקוס בציטוט אותה השורה ממלאכי ג׳:א׳. מרקוס מכנה את מפנה הדרך יוחנן, במדבר. הדבר משאיר את השליח השני בלא שם מפי מרקוס באותה נקודה. התנ"ך מסתיים בהמתנה למלאך שהוא האדון. הברית החדשה נפתחת באותו מלאך עצמו הנכנס.)
14. העצים שהונחו על הבן היחיד — אברהם ויצחק על ההר
1.בראשית 22:2ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃
אברהם לקח את עצי העולה וישם על יצחק בנו --> וילכו שניהם יחדיו.
(מחשבותיי האישיות: בבראשית כ"ב 6, האב אינו נושא את העצים. יצחק נושא את העצים במעלה ההר. אברהם ישים את יצחק על גבי אותם עצים. המילה העברית לאותם עצים היא עץ (H6086). זוהי המילה הרגילה לעץ חי, וגם לעץ כרות. אותה מילה עצמה מכנה את עץ החיים, ואת העץ אשר בתוך הגן.)
3.בראשית 22:7ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃ (8) ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃
(מחשבותיי האישיות: התבונן שוב בשאלת הבן בבראשית כ"ב 7: איה השה? אברהם עונה על השאלה. תשובת אברהם מגיעה רחוק יותר משידע. אברהם אומר, "אלהים יראה לו השה לעלה." לביטוי הזה יכולות להיות שתי משמעויות. משמעות אחת היא שאלהים יביא לעצמו שה לשימושו. משמעות אחרת היא שאלהים יביא את עצמו כשה. מה שאלהים באמת הביא ביום ההוא היה אַיִל, לא שה. אַיִל הוא כבש זכר בוגר. האיל הזה מת במקום הבן, נתפס בקרניו. שאלת יצחק נענית על ההר במובן אחד. שאלת יצחק נותרת פתוחה גם במובן אחר. שה עדיין חסר. אברהם קורא למקום בהבטחה בזמן עתיד: "בהר יהוה יראה.")
(מחשבותיי האישיות: אב, בן יחיד שהאב אוהב, גבעה, עצים המונחים על גבו של הבן עצמו, והבן צועד במעלה ההר תחת אותם עצים. סצנה זו התרחשה פעמיים במקרא. בפעם הראשונה, בבראשית כ"ב, אלוהים עצר את הסכין. אלוהים שם איל תחליף במקום הבן. בפעם השנייה, על הצלב, איש לא עצר את המוות. הפעם, הבן היה התחליף. שימו לב להבדל נוסף בין שתי הסצנות. יצחק שאל, "איה השה?" לא הייתה תשובה לשאלתו של יצחק באותו יום. התשובה הגיעה מאוחר יותר, בנהר הירדן, מפי יוחנן. יוחנן הצביע על איש שהתקרב אליו בהליכה.)
1.יוחנן 1:29ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם׃
3.אל העברים 11:17באמונה העלה אברהם את יצחק כאשר נסה ואת יחידו הקריב המקבל את ההבטחות׃ (18) אשר נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע׃ (19) ויחשב בלבו כי יכול יוכל אלהים להחיות גם את המתים על כן גם הושב אליו להיות למשל׃
הוא הקריב את בנו יחידו --> בהיותו סבור שאלוהים היה יכול להקימו אף מן המתים.
(מחשבותיי האישיות: כותב האיגרת אל העברים משתמש באותה מילה יוונית עבור יצחק שבה משתמש יוחנן עבור ישוע. מילה זו היא "בן יחיד," מונוגנס (G3439). כותב האיגרת אל העברים מספר לנו במה חשב אברהם בדרכו במעלה ההר. אברהם חשב שאלוהים יכול להקים את הנער מן המתים. אברהם אמר לנערים בתחתית הגבעה, "אני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם." אברהם ציפה לרדת מן ההר בחזרה עם יצחק. אברהם קיבל את יצחק בחזרה, אומר כותב האיגרת אל העברים, "במשל." משל כאן פירושו תמונה או סמל. שלושה ימים לאחר הציווי, בן שהיה כמו מת שב לחיות.)
[פסוקים המחוברים יחד — אף לא פסוק אחד אומר זאת לבדו]
(מחשבותיי האישיות: בראשית 22:2 מכנה את המקום שאליו שלח אלוהים את אברהם בשם ארץ המוריה. דברי הימים ב 3:1 מכנה את המקום שבו בנה שלמה את בית המקדש בשם הר המוריה, בירושלים. להר עקידת יצחק ולהר כל קרבנות המקדש המאוחרים יש אפוא אותו השם. ירושלים היא גם אותה העיר שבה הצליבו החיילים את ישוע מחוץ לחומת העיר. יש להצהיר רק את מה שהפסוקים מצהירים. הפסוקים אינם אומרים שגלגלתא היה אותו הסלע כמו המוריה. הפסוקים כן אומרים שהשם זהה, שהרכס זהה, והעיר זהה. מילותיו של אברהם עצמו היו "בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה." אברהם דיבר מילים אלה בזמן עתיד.)
1.ישעיהו 52:13הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׃ (14) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃ (15) כן יזה גוים רבים עליו יקפצו מלכים פיהם כי אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו׃
10.ישעיהו 53:11מעמל נפשו יראה ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים ועונתם הוא יסבל׃ (12) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפשעים יפגיע׃
(מחשבותיי האישיות: קראו את ישעיהו נ"ג:9 ואחר כך שוב את ישעיהו נ"ג:10, לפי הסדר. הפסוק הראשון אומר שהעבד היה מת וקבור בקבר עשיר. הפסוק השני אומר שאחרי שנפשו של העבד תושם אשם, העבד יִרְאֶה זרע ויאריך ימים. שתי הקביעות הללו אינן יכולות להיות שתיהן אמת לגבי איש שנשאר מת. תחיית המתים כתובה בפרק הזה של ישעיהו, שבע מאות שנה לפני שהתחייה התרחשה.)
מעשי השליחים 8:32וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו׃ (33) בעצר משפטו לקח ואת דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו׃ (34) ויען הסריס ויאמר אל פילפוס אשאלה ממך על מי הנביא מדבר את זאת על נפשו או על איש אחר׃ (35) ויפתח פילפוס את פיו ויחל מן הכתוב הזה ויבשר אותו את ישוע׃
(מחשבותיי האישיות: זוהי שאלה כנה, שנשאלה בקול רם על ידי אדם שמעולם לא שמע את התשובה. השאלה היא: על מי הנביא מדבר? התשובה אינה דעתו הפרטית של פיליפוס. פיליפוס החל בדיוק באותו פסוק בישעיהו נ"ג. פיליפוס בישר את ישוע מתוך אותו פסוק. קריאתם של השליחים עצמם את ישעיהו נ"ג כתובה עבורנו. איש אינו צריך לנחש מהי קריאתם של השליחים את ישעיהו נ"ג.)
האדון עצמו ייתן לכם אות --> הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל.
2.ישעיהו 9:6כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃ (7) למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃
(מחשבותיי האישיות: הביטו בסדר שני הפעלים בישעיהו ט':6. שני הפעלים אינם אותו פועל. שני הפעלים אינם באותו סדר במקרה. ילד יֻלַּד. בן נִתַּן. הלידה מתארת כיצד בא הילד לעולם. הנתינה מתארת מה קרה לבן שכבר היה קיים. כעת התבוננו בשמות שניתנו לילד הזה. ישעיהו ט':6 אינו אומר שהילד יהיה כמו האל הגיבור. ישעיהו ט':6 אומר "ויקרא שמו פלא... אל גבור". השם הראשון ברשימה, פלא, הוא פלא (H6382). פלא חולק את אותו שורש עם התשובה שקיבל מָנוֹחַ בשופטים י"ג, כאשר ביקש שם ולא יכול היה לקבלו. בישעיהו ט':6, השם ניתן.)
3.ישעיהו 9:2העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
(מחשבותיי האישיות: משפט אחד במיכה ה':2 מחזיק את שני קצות המחקר הזה כולו. השליט הזה יוצא מתוך עיירה קטנה. לצאת מתוך עיירה קטנה הוא התחלה, במקום שאדם יכול ללכת אליו ברגל. מוצאותיו של השליט הזה הם מקדם, מימי עולם. מוצאות מימי עולם אינם התחלה כלל. מיכה קובע את שתי האמיתות באותו משפט. מיכה אינו מרכך אף אחת מהאמיתות.)
20. F. זֶרַע הָאִשָּׁה וְהַבְּתוּלָה — הַהַבְטָחָה הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּשָׁמָתָהּ
1.בראשית 3:15ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׃
(מחשבותיי האישיות: אלוהים דיבר את בראשית ג':15 אל הנחש בגן, בעת שהחטא נכנס לעולם. בראשית ג':15 היא ההבטחה הראשונה למושיע בכל התנ"ך. שימו לב של מי הזרע הנקוב בפסוק הזה. לאורך שאר הכתובים, שושלת המשפחה מתועדת דרך הגברים. דוגמאות הן זרע אברהם וזרע דוד. כאן, פעם אחת, בעצם ההתחלה, השושלת הנקובה היא זרע האישה. שימו לב גם לשני הפצעים בפסוק הזה, שאינם באותו גודל. עקבו של זרע האישה נפצע. ראשו של הנחש נמעך.)
2.אל הגלטים 4:4ובמלאת העת שלח האלהים את בנו אשר נולד מאשה ונתן תחת יד התורה׃ (5) לפדות את אשר היו תחת יד התורה למען נקבל את משפט הבנים׃
(מחשבותיי האישיות: גלטים ד:4 אומר שאלוהים שָׁלַח את בנו. גלטים ד:4 אומר לאחר מכן שהבן נוֹלַד מֵאִשָּׁה. השליחה נזכרת ראשונה במשפט. הלידה נזכרת שנייה במשפט. לסדר הזה יש משמעות. אדם אינו נשלח ממקום אלא אם כן אותו אדם כבר היה קיים באותו מקום.)
21. מבט שונה, אותה תמונה — האות שהובטח, והאות שניתן
ישעיהו 7:14לכן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל׃
מתי 1:18והלדת ישוע המשיח כה היתה מרים אמו ארשה ליוסף ובטרם יבא אליה נמצאת הרה לרוח הקדש׃ (19) ויוסף בעלה היה איש צדיק ולא אבה לתתה לבוז ויאמר בלבו לשלחה בסתר׃ (20) הוא חשב כזאת והנה מלאך יהוה נראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן דוד אל תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקדש הוא׃ (21) והיא ילדת בן וקראת את שמו ישוע כי הוא יושיע את עמו מעונותיהם׃ (22) ותהי כל זאת למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר׃ (23) הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנואל אשר פרושו האל עמנו׃
(המחשבות האישיות שלי: ההבדל בין שני התיאורים הוא הלימוד עצמו. ישעיהו 7:14 אומר שהִיא תקרא שם הילד עמנואל. מתי 1:23 אומר שהֵם יקראו שם הילד עמנואל. אם אחת נותנת שם לתינוקה בתיאור של ישעיהו. כולם נותנים שם לישוע בתיאור של מתי. מתי גם עושה דבר שאין צורך לנחש בו. מתי עוצר ומתרגם את השם עבור הקורא, בתוך טקסט הבשורה על פי מתי עצמו. אין קורא בשום דור שיכול לפספס את משמעות השם עמנואל. עמנואל פירושו אלוהים עמנו. מתי גם לא אומר שלידת ישוע רק הזכירה למתי את נבואת ישעיהו. מתי אומר שכל זה נַעֲשָׂה כדי שנבואת ישעיהו תִּתְקַיֵּים.)
1.לוקס 1:31והנך הרה וילדת בן וקראת את שמו ישוע׃ (32) והוא גדול יהיה ובן עליון יקרא ויהוה אלהים יתן לו את כסא דוד אביו׃ (33) ועל בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃ (34) ותאמר מרים אל המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃ (35) ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על כן גם לקדוש הילוד יקרא בן אלהים׃
(מחשבותיי האישיות: שאלתה של מרים בלוקס א' 34 היא שאלה הגיונית, ואנשים עדיין שואלים אותה. התשובה שניתנה לה אינה ויכוח. זוהי הכרזה על מה שאלוהים עומד לעשות. שימו לב לכיסא המלכות הנזכר בלוקס א' 32: "כיסא דוד אביו." זהו אותו הכיסא שישעיהו ט' 7 אמר שהילד ישב עליו, ואותו בית המלוכה שעליו נכתב מזמור ק"י.)
1.יוחנן 1:1בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים ואלהים היה הדבר׃ (2) הוא היה בראשית אצל האלהים׃ (3) הכל נהיה על ידו ומבלעדיו לא נהיה כל אשר נהיה׃ (4) בו היו חיים והחיים היו אור בני האדם׃
בראשית היה הדבר + הדבר היה עם האלהים + הדבר היה אלהים --> הכל נהיה על ידו.
(מחשבותיי האישיות: יוחנן א׳:1 נותן שלוש הצהרות בשורה אחת. כל אחת משלוש ההצהרות דרושה. ההצהרה הראשונה היא "בראשית היה הדבר." הדבר, כינוי לבן האלוהים לפני שלבש גוף אנושי, לא היה לו נקודת התחלה. ההצהרה השנייה היא "והדבר היה את האלוהים." הדבר אינו פשוט שם נוסף לאלוהים האב, כי אדם אינו יכול להיות עם עצמו. ההצהרה השלישית היא "והדבר היה אלוהים." הדבר אינו ישות נחותה העומדת לצד האלוהים. הסרת אחת משלוש ההצהרות מייצרת משפט שונה מהמשפט שכתב יוחנן.)
2.יוחנן 1:14והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו ונחזה תפארתו כתפארת בן יחיד לאביו רב חסד ואמת׃
(המחשבות האישיות שלי: המילה היוונית שיוחנן משתמש בה עבור "שכן" ביוחנן א' 14 היא סקנואו (G4637). סקנואו פירושה להקים אוהל ולגור באותו אוהל. בימי קדם, אלוהים אמר לעם ישראל לבנות אוהל כדי שאלוהים יוכל לגור בתוכם, והם בנו אותו מעורות, עץ וזהב (שמות כ"ה 8). ביוחנן א' 14 חוזרת אותה תמונה, אך הפעם האוהל הוא גוף אנושי. האוהל במדבר היה תמונה מוקדמת של האמת שיוחנן מתאר, המצביעה קדימה אל גופו של ישוע המשיח. הברית החדשה מזהה את אותו אוהל כצל, תמונה המצביעה אל ישוע המשיח, רק לאחר שהיא מגלה למה הצל הצביע. יוחנן קובע זאת בפירוש ביוחנן א' 14.)
1.אל הקולוסים 1:15והוא צלם האלהים הנעלם ובכור כל נברא׃ (16) כי בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ כל הנראה וכל אשר איננו נראה הן כסאות וממשלות הן שררות ורשיות הכל נברא על ידי ולמענהו׃ (17) והוא לפני הכל והכל קים בו׃
(המחשבות האישיות שלי: ישוע אמר זאת ביוחנן ה':39-40 לאנשים שהכירו את הכתובים טוב יותר מכל אדם אחר שחי באותה תקופה. הם היו יכולים לשנן אותם בעל פה. ישוע אמר להם שכל גוף הכתובים שהם שיננו הצביע עליו, ושבכל זאת הם לא יבואו אליו כדי לקבל חיים. הכרת מילות הכתוב אינה זהה להכרת האדם שאליו המילים מתייחסות. אין מקום אחר לחפש בו חיים. ישוע לא אמר לחפש ברגשות. הוא אמר לחפש בכתובים.)
1.לוקס 24:25ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר דברו הנביאים׃ (26) הלא על המשיח היה לסבל את כל זאת ולבוא אל כבודו׃ (27) ויחל ממשה ומכל הנביאים ויבאר להם את כל הכתובים הנאמרים עליו׃
3.לוקס 24:44ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃ (45) אז פתח את לבבם להבין את הכתובים׃
(מחשבותיי האישיות: לוקס כד:44-45 נותן את התשובה לשאלה שכל המחקר הזה שואל. תשובה זו יוצאת מפי ישוע, אחרי שישוע קם מן הקבר. ישוע נקב בשלושה חלקים של הברית הישנה: תורת משה, הנביאים, והתהלים. שלושת החלקים הללו יחד הם כל הברית הישנה. ישוע אמר שבכל הברית הישנה יש דברים עליו. ישוע לא אמר שרק בחלק מהברית הישנה יש דברים עליו. ישוע אז עשה שני דברים נפרדים בעבור התלמידים. ישוע פתח את הכתובים לתלמידים. ישוע פתח את ההבנה של התלמידים. אדם זקוק לשני הדברים הללו. אדם יכול להחזיק את כל התנ"ך בידיו ועדיין להזדקק לישוע שיפתח את עיניו כדי לראות את ישוע בתנ"ך. קרא את התנ"ך. בקש מישוע לפתוח לך את התנ"ך. המשך לקרוא את התנ"ך.)
4.יוחנן א 1:1את אשר היה מראש אשר שמענו ובעינינו ראינו אשר הבטנו ואשר מששו ידינו על דבר החיים׃ (2) והחיים נגלו ונרא ומעידים אנחנו ומודיעים לכם את חיי העולם אשר היו עם האב ונגלו לנו׃ (3) את אשר ראינו ושמענו נודיעה לכם למען תתחברו לנו גם אתם והתחברותנו היא עם האב ועם בנו ישוע המשיח׃
(מחשבותיי האישיות: יוחנן מפרט את החושים בכוונה תחילה באגרת הראשונה א' 1: שמעו, ראו, התבוננו מקרוב, ומיששו בידיהם. יוחנן אינו מתאר תחושה או רעיון. יוחנן מתאר אדם שאכל איתו ארוחות. באותו משפט עצמו, יוחנן קורא לאותו אדם "חיי הנצח ההם, אשר היו עם האב". האדם שהשליחים מיששו בידיהם הוא אותו אדם עצמו שהיה עם האב לפני הבריאה. זוהי הטענה כולה של האגרת הראשונה א' 1-3. יוחנן מצהיר שהוא עד לטענה זו, לא הוגה דעות בנוגע לטענה זו.)
(מחשבותיי האישיות: הצמידו יחד את שלושת הפסוקים הללו וכל מערכת הקורבנות העתיקה מסבירה את עצמה. החיים הם בדם. החטא גובה חיים. בזמנים העתיקים, קורבנות בהמה סיפקו כפרה (כיסוי זמני על החטא שהשיב את מעמדו של האדם לפני האלוהים) יום אחר יום, במשך מאות שנים. האיגרת אל העברים קובעת בפשטות שקורבנות בהמה לא היו יכולים להסיר את החטא לעולם. אם כן, למה שימשו כל אותם הקורבנות? הם שמרו על חוב החטא כבלתי משולם בעין. הם היו תזכורת ארוכה, חזרתית, יומית לכך שחיים היו חבים, והם שמרו על אותה תזכורת במקומה עד למותו האחד שיכול היה לשלם את חוב החטא במלואו.)
28. H3. עַד כַּמָּה נָמוּךְ הוּא יָרַד
אל הפיליפים 2:5כי הרוח ההיא אשר היתה במשיח תהי גם בכם׃ (6) אשר אף כי היה בדמות האלהים לא חשב לו לשלל היותו שוה לאלהים׃ (7) כי אם הפשיט את עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם וימצא בתכונתו כבן אדם׃ (8) וישפל את נפשו ויכנע עד מות עד מיתת הצליבה׃
בהיותו בדמות אלוהים --> לקח עליו דמות עבד --> ויכנע עד מוות, אף מוות הצליבה.
(מחשבותיי האישיות: שימו לב לרצף הירידה בפיליפים ב':6-8. ישוע היה בדמות אלוהים. ישוע רוקן את עצמו מכבודו. ישוע לבש דמות עבד. ישוע לבש דמות בני אדם. ישוע השפיל את עצמו. ישוע נעשה ציית. ישוע מת. פאולוס הוסיף אז שתי מילים נוספות שהמשפט לא היה זקוק להן בהכרח: "אף מות הצלב". פשוט לומר שישוע מת לא הספיק לפאולוס. אופן מותו המסוים של ישוע הוא חלק מנקודתו של פאולוס.)
(מחשבותיי האישיות: דוד כתב על ידיים ורגליים מנוקבות במזמור כ"ב. דוד כתב על חיילים שמחלקים ביניהם בגדים במזמור כ"ב. דוד כתב זאת אלף שנים לפני שמישהו בישראל ראה אי פעם צליבה. דוד לא תיאר משהו שקרה לו באופן אישי. מתי כתב מאות שנים מאוחר יותר, אחרי שהצליבה של ישוע התרחשה. מתי כותב שהחיילים עשו בדיוק כפי שמזמור כ"ב תיאר. מתי מציין מדוע החיילים עשו זאת: "למען יתמלא". קרא את שני התיאורים יחד. דוד כתב את תיאורו כשהוא מביט קדימה בזמן, ללא כל דרך לדעת שהצליבה תתרחש. מתי כתב את תיאורו כשהוא מביט אחורה אל הצליבה, ללא כל דרך להכחיש שהצליבה התרחשה.)
אל הרומיים 5:8אבל בזאת הודיע האלהים את אהבתו אלינו כי המשיח מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים׃ (9) ועתה אשר נצדקנו בדמו מה מאד נושע בו מן הקצף׃ (10) כי אם נרצינו לאלהים במות בנו בהיותנו איבים אף כי נושע עתה בחייו אחרי אשר נרצינו׃
אל הקורינתים ב 5:18והכל מאת האלהים המרצה אתנו לעצמו על ידי ישוע המשיח ויתן לנו שרות הרצוי׃ (19) יען אשר אלהים היה במשיח מרצה את העולם לעצמו ולא חשב להם את פשעיהם וישם בנו את דבר הרצוי׃ (20) לכן מליצי המשיח אנחנו וכאלו האלהים מזהיר אתכם על ידנו נבקש מכם בעד המשיח התרצו נא אל האלהים׃ (21) כי את אשר לא ידע חטאת אתו עשה לחטאת בעדנו למען נהיה בו אנחנו לצדקת אלהים׃
(מחשבותיי האישיות: מתווך (מי שעומד בין שני צדדים מופרדים כדי להשיב את שני הצדדים יחדיו) חייב להשתייך באופן מלא לשני הצדדים, אחרת אין ביכולתו לשמש כמתווך. הביטו במה שאומר 1 טימותיאוס 2:5 על מיהו המתווך: "האדם המשיח ישוע". עליו להיות אדם, אחרת אין ביכולתו לעמוד במקום שבו בני האדם עומדים ולמות מיתת אדם. כעת הביטו במה שאומר 2 קורינתים 5:19 שהיה נכון בתוך אותה מיתה: "אלוהים היה במשיח". ועליו להיות אלוהים, אחרת מיתתו היא רק עוד אדם אחד המת, ואינה מספקת ישועה (הצלה מן החטא ומעונש החטא) לאיש. זו הסיבה שהתשובה לשאלה "מיהו ישוע" אינה שאלה צדדית לחוקרים בלבד. כל תורת הישועה תלויה בכך.)
במדבר 21:8ויאמר יהוה אל משה עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי׃ (9) ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי׃
32. מבט שונה, אותו מחזה — המוט במדבר, והצלב על הגבעה
יוחנן 3:14וכאשר הגביה משה את הנחש במדבר כן צריך בן האדם להנשא׃ (15) למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃ (16) כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃ (17) כי האלהים לא שלח את בנו אל העולם לדין את העולם כי אם למען יושע בו העולם׃
(מחשבותיי האישיות: הקשר הזה בין במדבר כ"א ליוחנן ג' אינו קשר שהמחקר הזה המציא. ישוע עצמו הצהיר על קשר זה במפורש ובקול, על זהותו שלו. לאנשים הגוססים במדבר לא נאמר לתקן את עצמם, להיות אמיצים, או להרוויח מרפא. נאמר להם להביט אל מה שאלוהים הרים על המוט. אלה שהביטו – חיו. עכשיו הבה נחזיק את שתי הסצנות יחד ונשים לב לחלק המוזר. נחש הנחושת שהורם על המוט היה מעוצב בדמותו של אותו הדבר עצמו שהמית את האנשים שהביטו בו. פאולוס מציין אמת מוזרה דומה על הצלב, ואומר שישוע נַעֲשָׂה חטא בעבורנו, אף שלא ידע חטא (קורינתים ב' 5:21). התרופה הורמה בצורתה של הקללה עצמה.)
1.אל העברים 1:1האלהים אשר דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו׃ (2) אשר נתנו ליורש כל וגם עשה בידו את העולמות׃ (3) והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים׃
2.אל העברים 1:5כי אל מי מן המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך ועוד אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן׃ (6) ובהביאו את הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו לו כל מלאכים אלהים׃
ולאיזה מן המלאכים אמר מעולם, בני אתה? --> וישתחוו לו כל מלאכי אלהים.
(מחשבותיי האישיות: כל הפרק הראשון של ספר העברים בונה טיעון ארוך אחד. הטיעון הוא שהבן אינו מלאך ומעולם לא היה מלאך. נקודה זו ראויה לתשומת לב במחקר שהקדיש זה עתה דפים רבים לדמות הנקראת "מלאך יהוה". המילה העברית מלאך מציינת שליחות. בנו של אלוהים עצמו רץ בשליחות זו בזמנים מסוימים בתנ"ך. אך כותב ספר העברים לא יתיר לאיש לסווג את הבן בין המלאכים הנבראים. המלאכים מצווים להשתחוות לבן.)
3.אל העברים 1:8אך על הבן אמר כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃ (9) אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך׃ (10) ועוד אתה אדני לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃ (11) המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו׃ (12) כלבוש תחליפם ויחלפו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃
לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים --> ואתה הוא ושנותיך לא יתמו.
(מחשבותיי האישיות: זהו מקום שבו קריאת שני קטעים זה לצד זה עושה עבודה של ממש. תהלים מ"ה הוא שיר חתונה. תהלים ק"ב הוא תפילתו של אדם בצרה. בתהלים ק"ב, מילים אלו מופנות אל יהוה, אלוהי ישראל, אשר ברא את העולם. שני המזמורים נכתבו מאות שנים לפני לידתו של ישוע בבית לחם. העברים א' מצטט את שני המזמורים. העברים א' מציג את שני המזמורים כדברי האלוהים האב. העברים א' מיישם את שני המזמורים על הבן. שימו לב להבדלים הקטנים בניסוח בין המזמורים המקוריים לבין הציטוטים בהעברים א'. המקרא אינו מסתיר הבדלים קטנים אלו, וגם לימוד זה אינו מסתיר אותם. מה שאינו משתנה בין המזמורים לבין העברים א' הוא זהותו של האדם שעליו מדובר במילים אלו.)
35. J. יהוה אָמַר לַאדֹנִי — הַפָּסוּק שֶׁסִּיֵּם אֶת הַוִּיכּוּח
1.תהילים 110:1לדוד מזמור נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃ (2) מטה עזך ישלח יהוה מציון רדה בקרב איביך׃
נאם יהוה לאדני שב לימיני --> עד אשית איביך הדם לרגליך
(המחשבות האישיות שלי: השורה הזו בתהלים ק"י:1 נושאת משמעות רבה יותר ממה שקריאה ראשונה מראה. באנגלית, שתי המילים מודפסות כ"Lord". הרמז היחיד להבדל הוא אותיות הרישיות. המילה הראשונה מודפסת באותיות גדולות, LORD. המילה השנייה אינה מודפסת באותיות גדולות. מתחת לאנגלית, אלו שתי מילים עבריות שונות. המילה העברית הראשונה היא שם הברית של אלוהים, יְהֹוָה (H3068). אותיות רישיות בגרסת ה-KJV תמיד מציינות שהמילה העברית הבסיסית היא יְהֹוָה. המילה העברית השנייה היא אָדוֹן (H113), מילה למאדון או שליט. הצורה של אָדוֹן המשמשת כאן נקראת "אֲדֹנִי". דוד, בכתבו את המזמור הזה, מתעד את אלוהים המדבר אל מישהו שדוד קורא לו "אֲדֹנִי" שלו. עתה שקלו את השאלה הפשוטה. דוד היה מלך ישראל. מי היה אדונו? התשובה הופכת מוזרה יותר כאשר נזכרים שאלוהים הבטיח שהמשיח יצא ממשפחתו של דוד עצמו, דורות מאוחר יותר. אדם אינו קורא בדרך כלל לנין שלו "אֲדֹנִי".)
מתי 22:41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃ (42) מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃ (43) ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃ (44) נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃ (45) ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃ (46) ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
(מחשבותיי האישיות: ישוע לא אמר לפרושים את התשובה לשאלתו שלו במתי כ"ב 41-46. הוא שאל אותה והשאיר אותה ללא מענה. היא נותרת ללא מענה גם כעת, ועדיין יש לה רק תשובה אחת המתאימה. המשיח הוא בנו של דוד לפי הבשר, ואדונו של דוד לפי מה שהיה לפני שדוד נולד.)
מעשי השליחים 2:32את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃ (33) ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃ (34) כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃ (35) עד אשית איביך הדם לרגליך׃ (36) לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃
דוד לא עלה השמימה --> אלוהים עשה אותו, את ישוע אשר צלבתם, גם לאדון וגם למשיח.
(המחשבות האישיות שלי: הטיעון של פטרוס במעשי השליחים ב:29-36 קצר. הטיעון של פטרוס אינו זקוק לשום פיקחות. דוד כתב על מישהו היושב לימין האלוהים. דוד עצמו מעולם לא עלה לשבת לימין האלוהים. אדם יכול ללכת ולהסתכל על קברו של דוד, כך אומר פטרוס כמה פסוקים קודם לכן. לכן המזמור לא היה על דוד. פטרוס אז נוקב בשם האדם שעליו דובר המזמור. פטרוס נוקב בשמו של האדם הזה ללא כל ריכוך: "את ישוע הזה אשר צלבתם אתם." פטרוס קורא לאדם הזה "גם אדון וגם משיח.")
אל העברים 5:5כן גם המשיח לא כבד את עצמו להיות כהן גדול כי אם האמר אליו בני אתה אני היום ילדתיך׃ (6) כמו שאמר גם במקום אחר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק׃
אל העברים 7:24אבל זה בעמדו לעולם יש לו כהנה אשר לא תעבר ממנו׃ (25) אשר על כן יוכל גם להושיע בכל וכל את הנגשים על ידו לאלהים כי חי הוא תמיד להפגיע בעדם׃
הוא קים לעולם + כהונתו אינה עוברת --> הוא יכול להושיעם עד לתכלית
(המחשבות האישיות שלי: מזמור קצר אחד מכיל דברים רבים. תהלים ק"י נוקב בשמו של מישהו שדוד קורא לו "אדוני", היושב לימין האלוהים. תהלים ק"י נוקב בשמו של מלך המולך מציון. תהלים ק"י נוקב בשמו של כהן לעולם, מסדר קדום יותר מכהונת ישראל, אשר האלוהים נשבע לו בשבועה שהאלוהים לא ישוב ממנה. בישראל הקדומה, התורה הפרידה בין משרת המלך למשרת הכהן. לפי אותה תורה, לא הותר לאדם אחד להחזיק בשתי המשרות. תהלים ק"י נותן את שתי המשרות לאדם אחד. ספר העברים מקדיש כמה פרקים להסביר מי הוא אותו אדם.)
(מחשבותיי האישיות: פולוס מציב שוב את שני חלקי התשובה במשפט אחד, בסדר הנכון, באיגרת אל הרומיים א' 3-4. ישוע בא ממשפחת דוד, בבשר. ישוע הוכרז כבן האלוהים בגבורה, על ידי יציאתו מן הקבר. כל אדם יכול לטעון שהוא בן האלוהים. רק ישוע הוכיח אי פעם את הטענה הזו בכך שקם מן המתים.)
42. K3. הַתַּנַ"ךְ אָמַר זֹאת רִאשׁוֹן
תהילים 16:10כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃ (11) תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח׃
מעשי השליחים 2:29אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃ (30) והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃ (31) לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃
אם יאהבני איש ישמר את דברי --> אליו נבוא ונשכן אצלו
(מחשבותיי האישיות: עקוב אחר כל קו המחקר הזה עד למסקנתו. ישוע היה עם האב לפני שנברא דבר. ישוע נגלה לאנשים בתנ"ך, ואותם אנשים חיו. ישוע נולד מאישה בעיר קטנה. ישוע נהרג על גבעה, על עץ, מחוץ לעיר. ישוע קם מהקבר. המקרא אומר כעת שישוע חי בתוך אנשים. מסקנה זו היא לאן שהמחקר הזה כיוון כל הזמן. מטרת המחקר הזה לא הייתה אף פעם לזכות בטיעון על מי הוא ישוע. מטרת המחקר הזה היא שמי שהוא כל זה רוצה לחיות בתוכך. שים לב גם ליוחנן 14:23: "נבוא". הקול ברבים שפתח את המקרא בבראשית 1:26 עדיין נמצא כאן.)
מעשי השליחים 1:9ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃ (10) ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם׃ (11) ויאמרו אתם אנשי הגליל מה תעמדו פה ועיניכם השמימה ישוע זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה׃
1.אל התסלוניקים ב 1:7ולכם הנלחצים רוחה אתנו יחד בהגלות האדון ישוע מן השמים עם מלאכי עזו׃ (8) באש להבה להשיב נקם לאשר לא ידעו את האלהים ולא שמעו לבשורת אדנינו ישוע המשיח׃ (9) אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני האדון ומהדר גאונו׃ (10) בבאו ביום ההוא להכבד בקדשיו ולהתפלא בכל המאמינים כי האמנתם לעדותנו אליכם׃
(המחשבות האישיות שלי: קרא לאט את איגרת השנייה אל התסלוניקים א׳:8. הפסוק נוקב בשתי קבוצות, לא קבוצה אחת. הקבוצה הראשונה אינה מכירה את אלוהים. הקבוצה השנייה אינה נשמעת לבשורה. ידיעה וציות נזכרים יחד באותו הפסוק. שים לב גם לאיגרת השנייה אל התסלוניקים א׳:10, שהוא חלק מאותו המשפט. אותה ביאה של ישוע שהיא אש לקבוצה אחת היא כבוד לקבוצה השנייה. זהו מאורע יחיד אחד. באיזה צד של המאורע הזה אדם נמצא נקבע עכשיו, לא מאוחר יותר.)
2.חזון יוחנן 19:11וארא את השמים נפתחים והנה סוס לבן והרכב עליו נקרא נאמן ואמתי ובצדק הוא שפט ולחם׃ (12) ועיניו כלבת אש ועטרות הרבה על ראשו ויש לו שם כתוב אשר לא ידע איש כי אם הוא לבדו׃ (13) והוא לבוש בלבוש מאדם בדם ושמו נקרא דבר האלהים׃
(מחשבותיי האישיות: שימו לב לשורה קטנה אחת בהתגלות י"ט 12. לישוע היה שם כתוב אשר איש לא ידעו, אך הוא לבדו ידע את השם ההוא. השמות שמחקר זה נותן להם ביטוי מופיעים באותה פסקה. שמות אלה הם נאמן ואמתי. דבר האלהים. מלך המלכים ואדוני האדונים.)
46. L4. הַסְּפָרִים נִפְתְּחוּ
חזון יוחנן 20:11וארא כסא לבן וגדול ואת הישב עליו אשר מפניו נסו ארץ ושמים ולא נמצא להם מקום׃ (12) וארא את המתים הקטנים עם הגדלים עמדים לפני הכסא וספרים נפתחים ויפתח ספר אחר אשר הוא ספר החיים וישפטו המתים על פי הכתוב בספרים כמעשיהם׃ (13) ויתן הים את מתיו והמות והשאול נתנו את מתיהם וישפטו איש איש כמעשיהם׃ (14) והמות והשאול השלכו באגם האש והוא המות השני׃ (15) וכל איש אשר לא נמצא כתוב בספר החיים השלך באגם האש׃
(המחשבות האישיות שלי: שני סוגי ספרים מופיעים לפני הכיסא בהתגלות כ:12. סוג אחד של ספרים רושם את מה שאנשים עשו. הסוג האחר של ספר רושם שמות, הנקרא ספר החיים. התגלות כ:12 אינה אומרת שמישהו ניצל בגלל מה שנכתב בספרי המעשים. התגלות כ:15 אומרת שהדבר האחד שהכריע את התוצאה הוא אם שמו של אדם היה כתוב בספר החיים.)
47. L5. הבחירה, נאמרת בפשטות הרבה ביותר שהמקרא אי-פעם אומר דבר-מה
יוחנן 3:18המאמין בו לא ידון ואשר לא יאמין בו כבר נדון כי לא האמין בשם בן האלהים היחיד׃
(מחשבותיי האישיות: רומים ו':23 הוא הפסוק המרכזי של כל הלימוד הזה. רומים ו':23 הוא משפט קצר אחד בעל שני חלקים. לחטא יש תשלום המגיע לו, ואותו תשלום הוא מוות. תשלום זה משתלם באחת משתי דרכים. או שאדם משלם את התשלום הזה בעצמו, לנצח, או שאדם לוקח את מה שישוע כבר שילם, כמתנה. זוהי הבחירה כולה. איש אינו נמלט מלעשות בחירה זו, כי אי-בחירה זהה לבחירה בדרך הראשונה. כל מה שבלימוד הזה, מ"נעשה אדם" בבראשית א':26 ועד הכיסא שבספר ההתגלות כ', בנה לקראת אותה החלטה אחת. עדיין יש זמן לקבל את ההחלטה הזאת. ישוע עדיין קורא.)
1.מעשי השליחים 4:12ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃
(המחשבות האישיות שלי: ההזמנה האחרונה בתנ״ך אינה עולה בכלום, והיא מוצעת לכל אחד. המילה שבה נעשה שימוש היא "כל החפץ." מילה זו אינה משאירה אף אחד בחוץ, בכוונה. היא אינה משאירה בחוץ את האדם הגרוע ביותר הקורא את המחקר הזה, או את האדם שכבר אמר לא במשך שנים. ישוע, שהוא כל זאת, הוא זה שאומר בואו. כל מה שאדם צריך לעשות הוא לבוא ולקחת את מי החיים.)
מבחן תרגול
1. בראשית 1:26 — וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ:
6. בראשית כ"ב:ח — אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה:
a) וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ
b) וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
c) הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים
7. תסלוניקים ב' 1:9 — אשר יֵענשו באבדון עולם מפני האדון:
a) וּמֵהֲדַר עֻזּוֹ
b) אֲשֶׁר הוּא הַמָּוֶת הַשֵּׁנִי
c) וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ
מפתח תשובות: 1-a, 2-b, 3-c, 4-c, 5-a, 6-b, 7-a
הָעֵדִים מֵאֲחוֹרֵי הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת
התשובה הזאת אינה נשענת על קולו של כותב אחד. משה, יהושע, כותב ספר שופטים, כותב ספרי דברי הימים, ודוד — כולם תורמים לה. כך גם ישעיהו, מיכה, ומלאכי. כך גם מתי, לוקס, ויוחנן. פטרוס מדבר בשבועות. פיליפוס מדבר בדרך המדבר. פולוס כותב לאורך שמונה איגרות. כותב האיגרת אל העברים חותם אותה. אלה חמישה עשר קולות, על פני עשרים ושמונה ספרים מספרי המקרא, מן הפרק הראשון בספר בראשית ועד לפרק האחרון בספר ההתגלות. כל חמישה עשר הקולות אומרים את אותו הדבר על אותו האדם.
איך המחקר הזה מתפצל
כיצד צל מצביע על האור: העצים שהונחו על גבו של יצחק (בראשית כב, 6) והצלב שהונח על גבו של הבן (יוחנן יט, 17). הצל הופיע על ההר. הגוף הופיע מחוץ לעיר.
כיצד המילים חשובות: מילה אנגלית אחת "Lord" מייצגת שתי מילים עבריות שונות בתהלים 110:1. שתי המילים העבריות הן יְהֹוָה (H3068) וְאָדוֹן (H113). כל הטיעון שישוע העלה במתי 22:45 נשען על ההבדל הזה.
מה משמעות הדבר לגבי הנצח: שכר החטא הוא מוות. מתנת האלוהים היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו (רומים ו, 23). אלה הן שתי הדרכים היחידות שבהן אדם משלם אי פעם את חוב החטא.
שביל ארנב: תהלים 110:4 והספר אל העברים פרק 7 פותחים אל כל תורת הכהונה של מלכי־צדק. תורה זו מתארת מלך וכהן המאוחדים באדם אחד, קדום יותר מהתורה, אשר נשבעה לו שבועה שאלוהים לא יחזור בו ממנה. תורה זו ראויה למחקר מלא משלה.
--> שביל ארנב: ה"אנחנו" וה"שלנו" של בראשית א' 26, יחד עם "ה' אחד" של דברים ו' 4, פותחים אל הלימוד המלא על האלוהות. האלוהות היא אל אחד, כאשר האב, הבן, ורוח הקודש נקראים כאישים נבדלים לאורך כל התנ"ך והברית החדשה. לימוד זה נגע רק בקצה הלימוד המלא ההוא.
--> נתיב הצידה: תסלוניקים ב 1:7-10 וההתגלות 19:11-16 פותחים אל כל תורת שובו של ישוע. תורה זו כוללת את ודאות שובו של ישוע, את פתאומיות שובו של ישוע, ואת הציווי לצפות לשובו של ישוע. יש להצהיר בפשטות: הכתובים מצהירים את ודאות שובו של ישוע ומסרבים לתת את לוח הזמנים של שובו של ישוע (מתי 24:36, מעשי השליחים 1:7). גם שירות זה מסרב לתת את לוח הזמנים של שובו של ישוע.
שביל ארנב: בראשית 3:15, זרע האישה, פותח אל כל חוט הזרע המובטח. חוט זה עובר דרך אברהם (בראשית 22:18), דרך דוד (תהלים 132:11), ומוזכר במפורש בגלטים 3:16.
--> התגלות אפשרית: יעקב שאל את המתאבק בבראשית ל"ב לשמו של המתאבק עצמו וקיבל סירוב (בראשית לב:29). מנוח שאל את מלאך יהוה לשמו של המלאך עצמו ונאמר לו שהשם הוא פֶּלִאי (H6383), נפלא מדי מלהיוודע (שופטים יג:18). ישעיהו אחר כך אומר שהילד שיוולד לנו ייקָּרא פֶּלֶא, פֶּלֶא (H6382), מאותו שורש עצמו (ישעיהו ט:6). השם שנמנע בברית הישנה מוכרז על תינוק. בסוף המקרא, כשהוא רוכב יוצא מן השמים, לישוע עדיין יש שם שאיש אינו יודע מלבדו (התגלות יט:12). השם ניתן, והשם עדיין עמוק יותר ממה שנאמר בשיעור הזה.
אינך צריך להיות נוצרי כדי לקרוא מחקר זה. דברים רבים עשויים להביא אותך לכאן. חיפוש עשוי להביא אותך לכאן. ויכוח עשוי להביא אותך לכאן. שאלה שנשאת במשך שנים עשויה להביא אותך לכאן. סקרנות לגבי אמונתו של מישהו אחר עשויה להביא אותך לכאן. כל מה שנמצא באתר זה שייך לך, ללא תשלום, בשפתך שלך. לעולם איננו שואלים לשמך. לעולם איננו שואלים לארצך. לעולם איננו שואלים במה אתה מאמין. מחקר אחד אינו יכול לתאר את ישוע במלואו. הענקנו לשאלה זו את כל מה שהיה לנו, ומחקר זה עדיין רק צעד בדרך אחת דרך התנ"ך. ישוע היה קיים לפני הראשית. ישוע קיים כעת. ישוע עתיד לשוב. שום עמוד יחיד אינו יכול לסיים לתאר את כל זה. מחקרים נוספים ממתינים כאן. מחקרים על רחמים ממתינים כאן. מחקרים על חכמה ממתינים כאן. מחקרים על דעת ממתינים כאן. מחקרים על סבלנות ממתינים כאן. מחקרים על יראת אלוהים ממתינים כאן. עוד מחקרים בדרך. קרא מחקרים אלה בכל סדר שתרצה. בדוק את מקורותינו תוך כדי כך. כל פסוק במחקרים אלה מודפס במלואו, בכוונה תחילה. לעולם אינך צריך לקבל את דברינו כמובנים מאליהם. אתה יכול לשקול כל פסוק בעצמך.
הזמנה נוספת אחת באה בעקבות זו. לא נעמיד פנים שההזמנה הזו מוסתרת. הזמנה זו היא המחקר על מה שאדם צריך לעשות כדי להיוושע. קרא את המחקר הזה עכשיו אם ברצונך לקרוא אותו עכשיו. קרא משהו אחר קודם אם היית מעדיף לקרוא משהו אחר קודם. אף אחד לא סופר. הדלת נשארת פתוחה בכל מקרה. פולוס דיבר את המילים שלהלן בעיר מלאה במזבחות לאלים שלא היו האל שלו. פולוס דיבר את המילים האלה אל אנשים שלא ביקשו מפולוס לבוא לאותה עיר:
מעשי השליחים 17:26ויושב כל עממי בני אדם על כל פני האדמה מדם אחד ויצב מועדים קבועים וגבולת מושבם׃ (27) למען יבקשו את האלהים אולי ימששהו וימצאהו אף כי איננו רחוק מכל אחד ממנו׃
מעשי השליחים 2:36לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃ (37) ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃
מילה זו מציינת שליחות, לא טבע. מילה זו משמשת לגבי אנשים. מילה זו משמשת לגבי נביאים. מילה זו משמשת לגבי יצורים שמימיים. מילה זו בפני עצמה לעולם אינה מגלה לך מה הוא האדם הנשלח. מילה זו בפני עצמה רק מגלה לך שאדם נשלח. הכתוב שמסביב חייב לגלות לך את השאר. הכתוב שמסביב אכן מגלה לך את השאר בסיפורים הללו.
אחד היא המילה ב"יהוה אלהינו יהוה אחד". אחד היא אותה המילה המשמשת לתיאור ערב ובוקר הנקראים יום אחד. אחד היא אותה המילה המשמשת לתיאור איש ואשתו הנעשים בשר אחד.
קטלאסו (Katallasso) מבטאת במילה אחת את כל הסיבה לצליבה.
“פִּיּוּס” — G2643 katallage — השבת החן; איחוד מחדש בין שני צדדים שנפרדו
"katallage" מגיעה מאותו השורש כמו "katallasso" שהוזכרה למעלה. "katallasso" מציינת את פעולת הפיוס (השבת הידידות בין שניים שהיו בפירוד). "katallage" מציינת את התוצאה של אותו פיוס.
Scripture: Hebrew Bible — Delitzsch New Testament (Public Domain), unpointed Old Testament (Public Domain) — a redistributable edition, looked up exactly and never machine-translated.
Alternate chapter/verse numbering reconciled with STEPBible TVTMS (CC BY 4.0).
Strong's numbering & original-language data: OpenScriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); STEPBible.org — TAHOT/TAGNT/TBESH/TBESG (CC BY 4.0); Robinson-Pierpont Byzantine Majority Text (Public Domain); Strong's dictionary, 1890 (Public Domain).
Typography: Google Noto fonts (SIL Open Font License 1.1).
