חלק זה שואל מי הוא ישוע, ומתחיל בבריאה, שם אומר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו". הוא עוקב אחר זה הנקרא מלאך יהוה, אשר אנשים פגשו פנים אל פנים וקראו לו אלוהים. הוא מסתיים בעצים שהושמו על יצחק, הבן היחיד שאברהם אהב. כל תשובה מגיעה מהכתובים עצמם, במילותיהם של הכתובים.
שלוש שאלות שמחקר זה עונה עליהן:
1. If God is one, who is the "us" who speaks in Genesis 1:26?
2. מי הוא מלאך יהוה, אשר אנשים פגשו פנים אל פנים וקראו לו אלוהים?
3. What did the wood laid on Isaac, the only son, look forward to?
עוגן הפתיחה
הקישו על „המקרא מדבר” מתחת לכל פסוק כדי לראות את חקר המילים, מקומות נוספים בכתובים והערות.
ישעיהו 9:6כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃
שבע מאות שנה לפני לידתו של ישוע, נביא כתב שהילד הזה ייקרא אֵל גִּבּוֹר. התינוק ישוע שכב באבוס. קראו את הפסוק לאט. הפסוקים מבטאים את כל המסר של לימוד זה.
1. א. האלוהים שאמר "נעשה" — אלוהים אחד, ויותר מאחד שמדבר
1.בראשית 1:26ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ׃ (27) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם׃
(מחשבותיי האישיות: קרא את בראשית א:26 ובראשית א:27 יחד. אל תרכך את ההבדל בין שני הפסוקים. בראשית א:26 אומר "נעשה" ו"בצלמנו." בראשית א:27 אומר "בצלמו" ו"ברא אלהים," שניהם ביחיד. התנ"ך מציג את שני הפסוקים זה לצד זה ללא התנצלות. התנ"ך פשוט מציג את שניהם.)
2.בראשית 3:22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם׃
(המחשבות האישיות שלי: הביטו מקרוב בישעיהו 6:8. ישעיהו 6:8 מכיל את שתי הצורות באותו משפט: "את מי אשלח" ו"מי ילך לנו". אותו דובר משתמש בצורת היחיד ובצורת הרבים יחדיו. זו איננה טעות כתיבה. זה איננו אלוהים המשתמש במילה ברבים כדי לתאר את עצמו לבדו. אותה תבנית חוזרת פעמים רבות, בספרים שונים רבים של המקרא, לאורך מאות רבות של שנים.)
(מחשבותיי האישיות: דברים ו':4 שולט על כל הלימוד הזה. יש אלוהים אחד. אין שני אלים. אין שלושה אלים. אין אלים רבים. כל פסוק בלימוד הזה שעלול לרמוז על אל שני נקרא בצורה שגויה. דברים ו':4 הוא המבחן לכך. שימו לב למילה העברית שהפסוק הזה משתמש בה עבור "אחד." המילה היא אחד. אחד היא אותה המילה המשמשת כאשר ערב ובוקר נקראים יום אחד, אף שליום יש שני חלקים. אחד היא אותה המילה המשמשת כאשר איש ואשתו נקראים בשר אחד, אף שאיש ואישה הם שני בני אדם. המקרא בחר במילה ל"אחד" שמאפשרת יותר מאדם אחד בתוכה. בראשית א':26 מתעד אז את אמירת האלוהים "נעשה.")
6.ישעיהו 45:5אני יהוה ואין עוד זולתי אין אלהים אאזרך ולא ידעתני׃
(מחשבותיי האישיות: ישעיהו 45:5 מציג את הצד השני של אמת זו. מחקר זה לא יתחמק מישעיהו 45:5. אלוהים מצהיר בבירור כי אין אלוה מלבדו. כל מה שמחקר זה ימצא בשאר עמודים אלה לעולם לא יוכל להוסיף אלוה שני. מה שמחקר זה ימצא בפועל הוא מוזר וטוב יותר מאלוה שני. מחקר זה ימצא את האלוה האחד עושה את עצמו נודע לבני אדם.)
2. B. הַנִּקְרָא מַלְאַךְ יהוה — שֶׁנִּקְרָא גַּם אֱלֹהִים
המילה העברית המתורגמת "מלאך" היא מַלְאָךְ (H4397). מַלְאָךְ פירושו מי שנשלח. מַלְאָךְ נותן שם לשליחות של האדם הנשלח, לא לטבעו של אותו אדם. שימו לב למה שהתנ"ך עושה עם האדם השלוח הספציפי הזה בסיפורים שלהלן.
בראשית 16:7וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור׃ (8) ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת׃ (9) ויאמר לה מלאך יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה׃ (10) ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר מרב׃
(מחשבותיי האישיות: שני דברים בבראשית ט"ז צריכים לעצור את הקורא. ראשית, זה הנקרא "מלאך יהוה" אומר "והרביתי את זרעך." מלאך יהוה אינו אומר "יהוה ירבה את זרעך." מלאך יהוה מדבר כמי שעושה את ההרבייה בעצמו. שנית, טקסט המקרא עצמו, לא דעתה של הגר, קורא למלאך יהוה הזה "יהוה הדובר אליה." הגר קוראת לאותו אדם עצמו "אתה אל." המספר בספר בראשית מסכים עם הגר.)
4. B2. היד על יצחק — הוא נשבע בעצמו
בראשית 22:11ויקרא אליו מלאך יהוה מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני׃ (12) ויאמר אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני׃
בראשית 22:15ויקרא מלאך יהוה אל אברהם שנית מן השמים׃ (16) ויאמר בי נשבעתי נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך׃ (17) כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו׃ (18) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃
(מחשבותיי האישיות: התבונן בשני ביטויים בבראשית כ"ב, 11-18. הביטוי הראשון הוא: "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ מִמֶּנִּי." אברהם הקריב את בנו לאלוהים. הדובר בביטוי זה אומר שהבן לא נחשך מהדובר. הביטוי השני הוא: "בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהוָה." בימי קדם, אדם נשבע בשם מי שגדול ממנו. מלאך נברא המוסר הודעה בלבד אינו נשבע בעצמו. מלאך נברא אינו חותם שבועה בשם הברית של אלוהים. עברים ו', 13 נותן את הסיבה. עברים ו', 13 אומר שאלוהים נשבע בעצמו. עברים ו', 13 קובע את הסיבה: "כי לא היה לו גדול יותר להישבע בו.")
בראשית 32:24ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר׃ (25) וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו׃ (26) ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני׃
בראשית 32:28ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל׃ (29) וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם׃ (30) ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי׃
כי שרית עם אלהים --> כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי
(מחשבותיי האישיות: הטקסט בבראשית 32 קורא לאדם הזה איש. האיש הזה הנאבק עם יעקב אומר שליעקב יש כוח עם אלוהים. יעקב קורא למקום "פני אל". יעקב אומר שחייו ניצלו. יעקב מבקש מהאיש הזה שם. יעקב לא מקבל שם, אלא רק שאלה בתמורה. זכור את השאלה הבלתי פתורה הזאת בנוגע לשם. אותה שאלה מופיעה שוב, בספר אחר במקרא, מאות שנים לאחר מכן.)
6. B4. הסנה שבער — המלאך אשר הוא אהיה
שמות 3:2וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃ (3) ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה׃ (4) וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃ (5) ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׃ (6) ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים׃
(My personal thoughts: Exodus 3:2 says the angel of the LORD. Exodus 3:4 says the LORD, and God. The same bush, the same fire, and the same voice appear in both verses, two verses apart. The Bible never treats this as a contradiction. This same voice then gives the name that Israel would carry for ever: I AM THAT I AM.)
7. B5. מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ — הַשֵּׁם הַנִּפְלָא
שופטים 13:3וירא מלאך יהוה אל האשה ויאמר אליה הנה נא את עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃
שופטים 13:20ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על פניהם ארצה׃ (21) ולא יסף עוד מלאך יהוה להראה אל מנוח ואל אשתו אז ידע מנוח כי מלאך יהוה הוא׃ (22) ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃
מלאך יהוה עלה בלהב המזבח --> מות נמות כי אלהים ראינו.
(מחשבותיי האישיות: שלושה דברים בולטים בשופטים י"ג. מנוח מבקש את השם, בדיוק כפי שיעקב עשה בבראשית ל"ב. השם נמנע ממנוח שוב, הפעם עם סיבה מפורשת. המילה העברית שניתנת לאותה סיבה היא פלאי (H6383). תרגום המלך ג'יימס (KJV) מתרגם את פלאי כ"סוד". פלאי פירושו נפלא מכדי להיוודע. פלאי בא מאותו שורש כמו פלא (H6382), המילה המתורגמת "פלא" בישעיהו ט':6, שם הילד שנולד לנו נקרא בשם זה. אותו מלאך ה' עצמו עולה לאחר מכן בלהבת המזבח. מסקנתו של מנוח עצמו אינה "ראינו מלאך". מסקנתו של מנוח היא "ראינו אלוהים".)
יהושע 5:13ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו׃ (14) ויאמר לא כי אני שר צבא יהוה עתה באתי ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה אדני מדבר אל עבדו׃ (15) ויאמר שר צבא יהוה אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עמד עליו קדש הוא ויעש יהושע כן׃
(המחשבות האישיות שלי: שימו לב לאותה הפקודה, כמעט באותן המילים, הניתנת לשני אנשים שונים, מאות שנים זה מזה. אצל הסנה, הפקודה מגיעה מהקול שהטקסט המקראי מכנה יהוה ואלוהים. מחוץ ליריחו, הפקודה מגיעה מאיש העומד שם עם חרב בידו. איש זה מחוץ ליריחו מניח ליהושע ליפול על פניו ולהשתחוות לאיש הזה. איש זה מחוץ ליריחו אינו מונע מיהושע להשתחוות. השוו זאת עם מה שעושה מלאך נברא אמיתי כאשר אדם מנסה להשתחוות למלאך. המלאך אומר, "עבד חברך אני" (התגלות 19:10). המלאך אומר, "לאלוהים השתחווה" (התגלות 22:9). יוחנן ניסה להשתחוות למלאך פעמיים. מלאך סירב לקבל את השתחוות יוחנן פעמיים. איש לא סירב לקבל את השתחוות יהושע מחוץ ליריחו.)
הברית החדשה אומרת, בבירור ושלוש פעמים, כי איש לא ראה מעולם את האלהים האב, ואיש לא יכול לראות את האלהים האב.
שני ההצהרות נכונות. האדם שאנשים ראו בתנ"ך והאב שאנשים לא יכלו לראות אינם, אם כן, אותו אדם. יוחנן מציין מי הוא האדם הנראה. יוחנן אומר שהאדם הנראה הוא הבן היחיד, הבן אשר בחיק האב. יוחנן אומר שהבן היחיד הוליך את האלוהים האב החוצה למקום שבו האלוהים האב יכול להיראות.
[פסוקים המחוברים יחד — אף לא פסוק אחד אומר זאת לבדו]
(המחשבות האישיות שלי: יש להיזהר ולהיות כן בדיוק כאן, כי זו בדיוק הנקודה שבה אדם עלול להתחיל להוסיף על המקרא. מה שנאמר בְּמפורש: הטקסט של הברית הישנה עצמו קורא לשליח הזה יהוה ואלהים, והאנשים שפגשו את השליח הזה אומרים את אותו הדבר. זה אינו מסקנה. זה מה שהמשפטים אומרים. מה שמושג על ידי חיבור פסוקים: שהאדם הנראה הספציפי הזה הוא במיוחד הבן. אף פסוק בודד אינו אומר "מלאך יהוה בבראשית ט"ז הוא ישוע." המסקנה הזו מושגת על ידי הצבת יוחנן א׳:יח, יוחנן ה׳:לז, ו-א׳ טימותיאוס ו׳:טז לצד תיאורי הברית הישנה ושאילת מי נראה. זו הסיבה שהתגית נמצאת שם, והתגית נשארת שם.)
(המחשבות האישיות שלי: מלאכי ג׳:א׳ נוקב בשמם של שני שליחים בפסוק אחד. שליח אחד הולך לפני כדי לפנות את הדרך. השליח האחר נקרא "האדון" ו"מלאך הברית". שליח שני זה הוא הבא אל היכל האדון עצמו. מרקוס פותח את בשורת מרקוס בציטוט אותה השורה ממלאכי ג׳:א׳. מרקוס מכנה את מפנה הדרך יוחנן, במדבר. הדבר משאיר את השליח השני בלא שם מפי מרקוס באותה נקודה. התנ"ך מסתיים בהמתנה למלאך שהוא האדון. הברית החדשה נפתחת באותו מלאך עצמו הנכנס.)
13. העצים שהונחו על הבן היחיד — אברהם ויצחק על ההר
1.בראשית 22:2ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך׃
אברהם לקח את עצי העולה וישם על יצחק בנו --> וילכו שניהם יחדיו.
(מחשבותיי האישיות: בבראשית כ"ב:6, האב אינו נושא את העץ. יצחק נושא את העץ במעלה ההר. אברהם יניח את יצחק על גבי אותו העץ. המילה העברית לעץ ההוא היא עֵץ (H6086). עֵץ היא המילה הרגילה לעץ חי. עֵץ היא גם המילה הרגילה לעצים כרותים. עֵץ היא אותה המילה המשמשת לעץ החיים. עֵץ היא אותה המילה המשמשת לעץ שבתוך הגן.)
3.בראשית 22:7ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעלה׃ (8) ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו שניהם יחדו׃
(מחשבותיי האישיות: התבונן שוב בשאלת הבן בבראשית כ"ב 7: איה השה? אברהם עונה על השאלה. תשובת אברהם מגיעה רחוק יותר משידע. אברהם אומר, "אלהים יראה לו השה לעלה." לביטוי הזה יכולות להיות שתי משמעויות. משמעות אחת היא שאלהים יביא לעצמו שה לשימושו. משמעות אחרת היא שאלהים יביא את עצמו כשה. מה שאלהים באמת הביא ביום ההוא היה אַיִל, לא שה. אַיִל הוא כבש זכר בוגר. האיל הזה מת במקום הבן, נתפס בקרניו. שאלת יצחק נענית על ההר במובן אחד. שאלת יצחק נותרת פתוחה גם במובן אחר. שה עדיין חסר. אברהם קורא למקום בהבטחה בזמן עתיד: "בהר יהוה יראה.")
(מחשבותיי האישיות: אב, בן יחיד שהאב אוהב, גבעה, עצים המונחים על גבו של הבן עצמו, והבן צועד במעלה ההר תחת אותם עצים. סצנה זו התרחשה פעמיים במקרא. בפעם הראשונה, בבראשית כ"ב, אלוהים עצר את הסכין. אלוהים שם איל תחליף במקום הבן. בפעם השנייה, על הצלב, איש לא עצר את המוות. הפעם, הבן היה התחליף. שימו לב להבדל נוסף בין שתי הסצנות. יצחק שאל, "איה השה?" לא הייתה תשובה לשאלתו של יצחק באותו יום. התשובה הגיעה מאוחר יותר, בנהר הירדן, מפי יוחנן. יוחנן הצביע על איש שהתקרב אליו בהליכה.)
1.יוחנן 1:29ויהי ממחרת וירא יוחנן את ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם׃
3.אל העברים 11:17באמונה העלה אברהם את יצחק כאשר נסה ואת יחידו הקריב המקבל את ההבטחות׃ (18) אשר נאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע׃ (19) ויחשב בלבו כי יכול יוכל אלהים להחיות גם את המתים על כן גם הושב אליו להיות למשל׃
הוא הקריב את בנו יחידו --> בהיותו סבור שאלוהים היה יכול להקימו אף מן המתים.
(מחשבותיי האישיות: כותב האיגרת אל העברים משתמש באותה מילה יוונית עבור יצחק שבה משתמש יוחנן עבור ישוע. מילה זו היא "בן יחיד," מונוגנס (G3439). כותב האיגרת אל העברים מספר לנו במה חשב אברהם בדרכו במעלה ההר. אברהם חשב שאלוהים יכול להקים את הנער מן המתים. אברהם אמר לנערים בתחתית הגבעה, "אני והנער נלכה עד כה ונשתחווה ונשובה אליכם." אברהם ציפה לרדת מן ההר בחזרה עם יצחק. אברהם קיבל את יצחק בחזרה, אומר כותב האיגרת אל העברים, "במשל." משל כאן פירושו תמונה או סמל. שלושה ימים לאחר הציווי, בן שהיה כמו מת שב לחיות.)
[פסוקים המחוברים יחד — אף לא פסוק אחד אומר זאת לבדו]
(מחשבותיי האישיות: בראשית 22:2 מכנה את המקום שאליו שלח אלוהים את אברהם בשם ארץ המוריה. דברי הימים ב 3:1 מכנה את המקום שבו בנה שלמה את בית המקדש בשם הר המוריה, בירושלים. להר עקידת יצחק ולהר כל קרבנות המקדש המאוחרים יש אפוא אותו השם. ירושלים היא גם אותה העיר שבה הצליבו החיילים את ישוע מחוץ לחומת העיר. יש להצהיר רק את מה שהפסוקים מצהירים. הפסוקים אינם אומרים שגלגלתא היה אותו הסלע כמו המוריה. הפסוקים כן אומרים שהשם זהה, שהרכס זהה, והעיר זהה. מילותיו של אברהם עצמו היו "בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה." אברהם דיבר מילים אלה בזמן עתיד.)
סיום
יוחנן 8:56אברהם אביכם שש לראות את יומי וירא וישמח׃ (57) ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן חמשים שנה ואת אברהם ראית׃ (58) ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא׃ (59) אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע התעלם ויצא מן המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף׃
(המחשבות האישיות שלי: שימו את שני המראות זה לצד זה ותנו להבדל ללמד. אצל הסנה, הקול מתוך האש אומר אני הוא. משה מסתיר את פניו אצל הסנה. בבית המקדש, איש עומד לפני קהל ואומר אני הוא. הקהל אוסף אבנים. הקהל לא היה מבולבל בנוגע למה שישוע אמר. הקהל הבין את ישוע במדויק. הקהל שפט את דברי ישוע כראויים לסקילה. שימו לב גם שישוע לא אמר "בטרם היה אברהם הייתי." ישוע אמר אני הוא.)
מבחן תרגול
1. בראשית 1:26 — וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ:
a) כִּדְמוּתֵנוּ
b) וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד
c) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ
2. בראשית 16:13 — וַתִּקְרָא שֵׁם־יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ:
a) אתה אל רואי
b) רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים
c) הנני שלחני
3. שמות ג׳:14 — וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה:
a) אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךְ
b) אהיה אשר אהיה
c) אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד
4. יוחנן ח׃58 — ויאמר ישוע אליהם, אמן אמן אני אומר לכם:
a) אברהם אביכם שש לראות את יומי
b) בְּטֶרֶם הָיָה אַבְרָהָם אֲנִי הוּא
c) אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאָה אִישׁ מֵעוֹלָם
5. Judges 13:22 — And Manoah said unto his wife, We shall surely die:
a) כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי
b) כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא
c) כִּי רָאִינוּ אֶת הָאֱלֹהִים
6. Joshua 5:15 — And the captain of the LORD'S host said unto Joshua:
a) שַׁל נַעְלְךָ מֵעַל רַגְלְךָ
b) הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ
c) שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ
7. Genesis 22:8 — God will provide himself a lamb for a burnt offering:
a) וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ
b) וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו
c) הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים
מפתח תשובות: 1-a, 2-a, 3-b, 4-b, 5-c, 6-a, 7-b
איך המחקר הזה מתפצל
כיצד צל מצביע על האור: העצים שהונחו על גבו של יצחק (בראשית כב, 6) והצלב שהונח על גבו של הבן (יוחנן יט, 17). הצל הופיע על ההר. הגוף הופיע מחוץ לעיר.
--> שביל ארנב: ה"אנחנו" וה"שלנו" של בראשית א' 26, יחד עם "ה' אחד" של דברים ו' 4, פותחים אל הלימוד המלא על האלוהות. האלוהות היא אל אחד, כאשר האב, הבן, ורוח הקודש נקראים כאישים נבדלים לאורך כל התנ"ך והברית החדשה. לימוד זה נגע רק בקצה הלימוד המלא ההוא.
--> התגלות אפשרית: יעקב שאל את המתאבק בבראשית ל"ב לשמו של המתאבק עצמו וקיבל סירוב (בראשית לב:29). מנוח שאל את מלאך יהוה לשמו של המלאך עצמו ונאמר לו שהשם הוא פֶּלִאי (H6383), נפלא מדי מלהיוודע (שופטים יג:18). ישעיהו אחר כך אומר שהילד שיוולד לנו ייקָּרא פֶּלֶא, פֶּלֶא (H6382), מאותו שורש עצמו (ישעיהו ט:6). השם שנמנע בברית הישנה מוכרז על תינוק. בסוף המקרא, כשהוא רוכב יוצא מן השמים, לישוע עדיין יש שם שאיש אינו יודע מלבדו (התגלות יט:12). השם ניתן, והשם עדיין עמוק יותר ממה שנאמר בשיעור הזה.
מילות מפתח יווניות
אלה מילות המפתח לשיעור הזה. הקישו על כל מילה עם קו מקווקו בפסוקים שלמעלה כדי לראות כאן את משמעותה.
“יָחִיד” — G3439 monogenes — יחיד; בן יחיד; היחיד מסוגו
מוֹנוֹגֶנֶס משמש לגבי הבן. מוֹנוֹגֶנֶס משמש לגבי יצחק בעברים י"א:י"ז.
מילה זו מציינת שליחות, לא טבע. מילה זו משמשת לגבי אנשים. מילה זו משמשת לגבי נביאים. מילה זו משמשת לגבי יצורים שמימיים. מילה זו בפני עצמה לעולם אינה מגלה לך מה הוא האדם הנשלח. מילה זו בפני עצמה רק מגלה לך שאדם נשלח. הכתוב שמסביב חייב לגלות לך את השאר. הכתוב שמסביב אכן מגלה לך את השאר בסיפורים הללו.
אחד היא המילה ב"יהוה אלהינו יהוה אחד". אחד היא אותה המילה המשמשת לתיאור ערב ובוקר הנקראים יום אחד. אחד היא אותה המילה המשמשת לתיאור איש ואשתו הנעשים בשר אחד.
Scripture: Hebrew Bible — Delitzsch New Testament (Public Domain), unpointed Old Testament (Public Domain) — a redistributable edition, looked up exactly and never machine-translated.
Alternate chapter/verse numbering reconciled with STEPBible TVTMS (CC BY 4.0).
Strong's numbering & original-language data: OpenScriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0); STEPBible.org — TAHOT/TAGNT/TBESH/TBESG (CC BY 4.0); Robinson-Pierpont Byzantine Majority Text (Public Domain); Strong's dictionary, 1890 (Public Domain).
Typography: Google Noto fonts (SIL Open Font License 1.1).
